יש משהו קסום בבוקר שישי, כשאני פוסע ברגליים קלות לכיוון בית הקפה השכונתי שלי. האוויר מלא בפריחת האביב ואני לא מצליח להילחם בחיוך שמתרקם על פניי בכל פעם שאני מקשיב לפטפוטים של הברנז'ה המקומית. גברים ונשים, צעירים ומבוגרים - כולם מבלים את סוף השבוע שלהם בשיחות נעימות על החיים, הילדים והחלומות.
לפני כמה שבועות, במהלך אחת מאותן בקרים קסומים, יצא לי לשבת ליד שולחן קטן וחמוד עם כרטיס "משקה חינם" שהיה לי מיקדוש כבר המון זמן. לידי ישבה אישה מבוגרת עם חיוך יקר ערך בעיניים שלה. שמתי לב שהיא זיין את הרעיון של סיפור חיים מלא תובנות - כל פסקה שלה הייתה כמין פתיחה לספר חדש.
"הייתי רווקה עד גיל 40," היא אמרה פתאום, כאילו הגעתי לעוד פרק בחייה, "ואת יודעת מה? שנים רבות חשבתי שהאהבה תסדר לי הכל." היא צחקקה nhẹ והביטה באף החזה שלי בחמימות כי אני הבנתי בדיוק למה היא מתכוונת. גם אני הייתי שם; לקח לי הרבה זמן להבין שהאהבה לא מגיעה מאחרים אלא מעצמי.
לכן החלטתי על המקום לצאת מחוץ למוכר ולהתחיל דברים חדשים: ללמוד לרכב על אופניים, להתנדב בארגון קהילתי ולנסות לתפוס רגעים קטנים כמו זה - מקום שבו אנשים חולקים דברים חשובים עם האנשים שבסביבתם. ככל שדיברנו יותר ויותר אהבתי לגלות אותה ואת הזווית הנחשפת שלה על החיים.
ולכם אני אומר: אם אתם מסתובבים בעיר ביום שישי בבוקר ויש לכם שעה פנויה - קחו לעצמכם הפסקה בבית הקפה השכונתי שלכם. אולי תשבו ליד אדם שאתם לא מכירים ותשמעו ממנו דבר או שניים שיוכלו לשנות לכם מזוויות ראיה כלשהן לחיים שלכם. וכשאוכל נעים ומוזיקה רגועה מתנגנת ברקע - שום דבר כבר לא חסר!
אז אל תשכחו לקחת את הכוס הקטנה הזאת ביד אחת ולתת למילים לזרום - כמו הקפה המבעבע בכוס שלידכם.