עכשיו, שמתי לב שהרבה פעמים אנחנו מתייחסים לאוכל מהיר כאילו הוא בכלל לא אוכל. אני זוכרת את הפעם ההיא, היה יום חמישי אחר הצהריים והייתי אחרי שבוע עמוס בעבודה ובחיים הפרטיים. כל כך רציתי לנשום שנייה אחת בשקט. אז החלטתי לצאת עם חברים למקום שאני אוהבת וזמן רב לא הייתי שם - דוכן פלאפל קטן ומוכר, כזה שמזכיר לי ילדות.
כשהגעתי לשם, השמש כבר שקעה ואור הזרחן מהמנורות הקטנות האיר את הרחוב בתצוגת אור חמה ונעימה. כולם היו שם; ילדים רצו סביב הורי החברים שלהם והפלאפל התגלגל מארגנטינה לישראל בכיסיהם של סטודנטים עייפים וחיוכים רחבים.
הזמנתי מנה שחצי ממנה נבללה בטח על הדרך שלי לבית: פיתה רכה שעטפה פלאפל פריך, טחינה ושני קצוות חריפים שגרמו לכל ביס להיות הרפתקה קטנה בפני עצמה. באותו רגע הזמן עצר מלכת ואני הבנתי שאוכל יכול להיות הרבה יותר מסתם Fuel לגוף - הוא יכול להיות חוויה. החיבור בין הטעמים הנפלאים לבין החברות האמיתית שסיפקנו אחד לשני גרם לי להבין כמה חשוב לעצור וליהנות מהרגעים הפשוטים האלה.
אז הנה טיפ בשבילכם: בפעם הבאה שאתם מרגישים לחוצים או עסוקים מדי, קחו לכם רגע של מנוחה ותעברו לדוכן האהוב עליכם בעיר או אפילו תחזרו לזיכרון הילדות שלכם - זה עשוי להכניס קצת צבע וטעימות מיוחדות לחיי היומיום שלכם.
לפעמים אוכל מהיר המסתתר בפינות העיר מעביר לנו מסרים גדולים על פשטות וטבעיות בחיינו - פשוט ליהנות מהרגע ולהעריך אותו במלואו.