לפני כמה שבועות יצאתי לסיור קטן בעיר שלי, חיפשתי מקום שקט לשתות בו קפה ולנוח מהיום המעייף. מצאתי את עצמי נכנסת לבית קפה קטן ונעים, שהמראה שלו הזכיר לי מקומות שראיתי באירופה - שולחנות עץ עם מפות משיי, ספרים ישנים על המדפים ואפילו פינה קטנה עם פסנתר כנף.
התיישבתי ליד חלון גדול שצפתה לעבר הרחוב, והזמנתי כוס אספרסו עם מעט חלב - בדיוק כמו שאני אוהבת. בזמן שחיכיתי למוזג לחזור אליי, התחלתי לבחון את הסביבה. זוג צעיר ישב ליד השולחן שלידי ודן בצורה נלהבת על הרעיון שלהם להתחיל עסק משלהם. מאחורי היה אדם מבוגר שקרא בעיתון ובידו עוגיית חמאה רכה שנראתה מתוקה ומגרה כל כך.
כשהקפה הגיע, לקחתי נשימה עמוקה בניסיון להרגיש את הטעמים מבעד להזדמנות הזו לעצור לרגע במרוץ החיים. החליטו לשים לב לסביבתם ובעיקר לאנשים שמסביבם - כל אחד מהם נראה כמו סיפור בלבוש עצמאי אך מחובר. האישה הצעירה ששיחקה בפלאפון שלה הייתה מאוד עסוקה אבל כשגישה לכוס הקפה שלה פתאום היא הפכה ליותר רגועה ונינוחה.
החוויה הזו גרמה לי לחשוב על משלבים קטנים בחיים שלנו; לעיתים אנחנו עסוקים כל כך במטרות וכיוונים רחוקים שבכלל מפספסים רגעי קסם פשוטים כמו ישיבה בבית קפה טוב, בין אנשים שונים שלכולם סיפור ייחודי ואולי אף דומה לדברים שאנחנו חווים בעצמנו.
טיפ שלי הוא לקחת לפעמים יום כזה - לצאת לבית קפה בלי תוכניות גדולות ובלי לחץ לזוז הלאה אחרי כמה דקות. תנו לעצמכם את ההזדמנות לנשום ולהיות חלק מעולם של אינטראקציות אנושיות אותנטיות לצד כוס הקפה שלכם (או תה). כי בסופו של דבר זה מה שעושה אותנו בני אדם; היכולת לראות ולהיבנות מתוך החוויות הקטנות והיומיומיות שמציע לנו החיים.