בוקר אחד, כשאני מתהלך בעיר ואוחז בכוס קפה של בוקר, אני נתקל במספרה קטנה ונחמדה שמזמינה אותי להיכנס. משהו באווירה היה שונה - לא כמו הכבשים המפונפנות שרואים בכל מקום. כאן זה כאילו הזמן עצר. צבעים חמים, מוזיקה נעימה והריחות של החומרים הזורמים באוויר יצרו לי תחושה ביתית.
כשהתיישבתי על כיסא הבודד והתקרבתי למראה, הרגשתי שהשיחה עם הספר הפכה להיות הרבה מעבר לטיפול בשיער. השיחה זרמה על החיים והחלומות שלנו. הוא סיפר לי איך לפני כמה שנים עזב מקצוע רווחי בתחום ההייטק כדי להגשים את חלום הילדות שלו - להיות ספר. במשך כל התספורת הוא דיבר בהתלהבות על העבודה שלו וכיצד היא מחברת אותו לאנשים ולסיפורים שלהם.
פתאום נזכרתי שגם אצלי היו חלומות שנעלמו בסמסטרים אצל המרצים הרציניים והמערכות הקבועות של החיים האזרחיים. בין נשימות ושאגות המכונת תספורת אני חשתי רצון לחדש גם את עצמי, לשוב לדברים שאהבתי ולעולם שלא הייתי מוכן לוותר עליו.
בסוף הטיפול יצאתי מהמספרה לא רק עם שיער מסודר אלא גם עם לב קל יותר ותובנה חדשה: לפעמים מה שאנחנו הכי צריכים זו חוויה פשוטה שתשאיר אותנו קצת מחוץ לשגרה שבנינו לעצמנו. אז אם אתם מרגישים שכל החיים שלך הם עבודה, משפטים ומטלות - אולי הגיע הזמן לקבוע פגישה במספרה קטנה ולטפח לא רק את השיער אלא גם את הלב שלכם.
והכי חשוב - אל תשכחו לחזור לזה שאתם באמת!