שבת אחת, כאשר השמש התחילה ללטף את רחובות תל אביב, החלטתי לקחת פסק זמן מהשגרה ולבקר בבית הקפה האהוב עליי - "אהבה בקפה". זהו מקום קטן שמתמחה בעיקר באספרסו ובמאפים שנעשים במקום. כשנכנסתי, הריח המוכר של קפה טרי ופנקייקים חמים עטף אותי כמו חיבוק גוסס.
מצאתי לי פינה שקטה ליד החלון, שם יכלתי לראות את העולם עובר. יש משהו מאוד מיוחד בלהתבונן באנשים - כל אחד מהם עם סיפור משלו. זוג מבוגר יושב ומחליף בדיחות כשברקע מתנגנת מוזיקה עדינה; אמא צעירה מנסה להשקיט תינוק בזמן שהיא טועמת כוס קפוצ’ינו הטרי שלה; וחבר'ה צעירים מדברים בצחוק ורעש על התוכניות שלהם לערב.
כשהמלצרית הביאה לי את האספרסו שלי (ריסקי כמו שאני אוהב), לקחתי נשימה עמוקה והתחלתי להרהר במה שהתחולל בחיי בשבועות האחרונים. לעיתים קרובות אנחנו שוכחים לעצור ולהקשיב לרחשי הלב שלנו בין כל העשייה היומיומית. לפעמים מספיק רק לשבת בבית קפה שנעים לנו להיות בו, כדי להבין מה באמת חשוב לנו.
אחר כך ניגשה אליי המלצרית שאמרה: "מצטערת אם אני מפריעה לך, אבל אפשר לשאול מה אתה כותב?" חייכתי לה ואמרתי שאני פשוט משתף מחשבות בכתיבה. היא סיפרה לי שהיא תמיד רושמת במחברת קטנה שלה רגעים חשובים בחיים - הסיפורים האישיים שלה מעוררי השראה באמת! למקרה שתהיה בסביבתה ביום מן הימים ושמע את אחת מהן.
טיפ קטן ממני: אם אתם אף פעם לא עושים זאת - נסו לצאת לבית קפה לבדכם לפעם אחת לפחות. תקחו איתכם מחברת או ספר שאתם אוהבים ותתנו למחשבות לזרום. תופתעו כמה רגעים יפהפיים ומרגשים תגלו בדיוק ברגע הזה שבו אתם מאפשרים לעצמכם להיות לבד עם עצמכם ורגעי החיים שסובבים אותנו.
בסוף היום יצאתי מרוצה יותר מאשר נכנסתי, עם כוס חדשה של השראה ביד וללא תוכנית מוגדרת לגבי העתיד הקרוב (וזה בסדר!). כי לפעמים הדברים הכי טובים מגיעים כשאנחנו מאפשרים לעצמנו לנוח קצת ולהנות מהרגע.