ביום שבת האחרון, כשיצאתי לטיול קצר בשכונה, אני נתקלתי בבית הקפה הזה שלפתע נראה כמו קסם. מהכביש הראשי לא רואים את המקום, אבל ברגע שנכנסים פנימה, מתגלה עולמם של אנשים פשוטים שצריכים בדיוק את השקט הזה בחיים המהירים שלנו. הקירות עטורים בתמונות ישנות שמתעדות רגעים יפים מחיי השכונה.
ניגשתי לחלון הזכוכית הגדול שחשף נוף ירוק לפארק הסמוך. כל כך הרבה זמן לא כוסיתי בארבע הכיסאות הללו עם חברים או סתם עם עצמי על כוס קפה טובה. אשתקד הייתי במרוץ אחרי המטלות והחובות שלי והפסקתי לטעום את הרגעים הפשוטים האלה.
הזמנתי אספרסו קטן - שמלמל בקול רך ונעים דרך המכונה - והתיישבתי ליד שולחן מעץ משופשף שהזכיר ימים אחרים. תוך כדי שאני מפשפש בטלפון ומנסה למצוא תירוצים לא לשתוק מול עצמי, פתאום שמעתי צחוק מתגלגל מעבר לפינה. זוג צעיר דיבר בהתלהבות על החיים שלהם וגרם לי להגחיך בצניעות על איך אנחנו לעיתים נשאב פנימה ולא מצליחים ליהנות מהרגע ההווה.
כשהקפה התחיל להתרכך בליבי ותחושת ה"אני כאן ועכשיו" זממה בראשי, הבנתי שאלה הם השעות החשובות באמת - אלה שבהן אנשים נפגשים כדי לחבר אותנו לרגע ולצבוע אותו בצבעים חדשים ולא מוכרים.
טיפ שלי: כשאתם נכנסים לבית קפה בפעם הבאה, נסו לעשות זאת בלי הטלפון לפחות לדקות ספורות (כן כן!) ופשוט להתענג על השיחה סביבכם או על הסרט שיוצא מהמקום הזה בין ארבע לקירותיו. תנו למוזיקה לדבר אליכם ותראו איך העולם מתחיל להיראות אחרת בעיניים שלכם.
והכי חשוב - אל תשכחו לעצור רגע ולהתחבר לרגש שבסביבה שלכם; זה יכול להיות חיוך מאדם זר או צליל הרקע שמזכיר לכם געגועים לעבר שעוד יכול להיות בהווה אם רק תבחרו בכך.