לאורך השנים עברתי לא מעט חוויות עם המכונית שלי, וכולן עוברות דרך המוסך. אבל החוויה הכי משמעותית הייתה כשנכנסתי למוסך של אורי, אדם פשוט ואדיב, שסיפר לי את סיפור חייו בזמן שהוא מתעסק במנוע שלי.
הגעתי אליו ביום שמשי במיוחד, אחרי שלפני כמה ימים שמתי לב לעשן שיוצא מהמכונית. חשבתי שזה הסוף שלה ואני אצטרך להתחיל לחפש רכב חדש. אבל רחוק מהתסכולים והתחושות ההפסיד שחשבו להיכנס לי לראש, מצאתי גבר מבוגר מחייך ונחמד בבגדים מוכתמים בשמן, שתופס את המפתח ומתחיל לדבר.
“אתה יודע,” הוא אומר לי בעיניים מבריקות “המכוניות הן כמו בני אדם - לפעמים יש להם יום רע, לפעמים צריך להשקיע קצת יותר תשומת לב.” אני זוכר שצחקקנו קצת על זה והוא המשיך לספר איך מכונית שלו 'עשתה לו פרסה' דווקא ביום שבו היה אמור לקחת את נכדיו לטיול הגדול הראשון שלהם.
במהלך השיחה אמר לי משהו ששיקף עבורי פירוט עמוק לא רק על רכבים אלא גם על החיים עצמם: “אם אתה מקשיב למנוע שלך ונותן לו אהבה מידי פעם - הוא יחזיר לך בהמון רגעים טובים. תן לו TLC (טיפול, אהבה ודאגה).” ואכן, אחרי שעה קלה המנוע שלי היה חזרה בתפקוד מלא והוא אפילו נתן לי טיפ חשוב לגבי התחזוקה הבאה שאני צריך לעשות בעצמי.
מאותו יום צברתי הרבה יותר חשיבות לדברים הקטנים ולעבודת הידיים הפשוטה שחייבים לתת לכל דבר כדי לשמור עליו במצב טוב. כשאני מסתכל על הרכב שלי עכשיו אני רואה בו לא רק כלי תחבורה אלא עוד חבר בדרך שעוזר לי לצאת להרפתקאות חדשות ולפגוש אנשים כמו אורי.
אז מה הלקח? מוסכים לא תמיד הם המקומות החשוכים שאליהם אנחנו נגררים בלית ברירה; הם יכולים להיות מקור להשראה וחיבור אנושי אם רק נעצור לרגע להקשיב ולהרגיש.