לאחרונה מצאתי את עצמי יושב לבד בבוקר יום שישי בבית קפה קטן ויפה בתל אביב. המקום היה מעוצב בחמימות, עם ריחות של קפה טחון טרי ועוגיות חגיגיות שמילאו את האוויר. יש משהו מאוד מיוחד בשעות המוקדמות האלה, כשכולם עדיין מתפתחים לתוך היום שלהם - זה כמו לראות דף חדש נכתב.
רק לפני כמה חודשים, הייתי עסוק מדי במירוץ היומיומי שלי: עבודה, חובות, תוכניות. אבל אז החלטתי לקחת צעד אחורה ולפעמים פשוט להפסיק לרוץ. ביום שבו הגעתי לבית הקפה הזה, לא הייתה לי אג'נדה - רק רציתי לשבת ולהתענג על בצק פריך שהזמנתי יחד עם כוס אספרסו שחור.
כשישבתי שם והתחלתי לעיין בספר שהיה לי בתיק (אחד מהספרים האלה ששמרים למטרות כאילו "כשהיה יהיה משהו פנוי"), התקיימה סביבי אורח חיים שלם: זוג צעיר מדבר בקול רם ומשעשע ביניהם על דברים פעוטים; אישה מבוגרת קוראת עיתון ומדי פעם מחייכת למוכר; ואפילו ילד קטן שהגיח מאחוריי וסיפר באוזן אמו שחלון בית הקפה והגשם החביב אותו הוא משקיף עליו הם הכי מרגשים שקיימים.
ככל שעבר הזמן התחלתי להבין שמשמעות הסיפור היא לא בהכרח באיזה מקום תבחר להיות אלא ברגע שבו אתה מתפנה לחוות רגשות פשוטים ולשתף אותם עם אחרים - גם אם הם זרים לגמרי. הבנתי שמה שבאמת מעניין אותנו זו החברה וגם השיחה הפשוטה שמתפתחת ממנה.
אז הנה טיפ עבורכם: בפעם הבאה שאתם נכנסים לבית קפה או מסעדה קטנה לסעוד סנדוויץ’ או לשתות משהו - נסו לשוחח עם אנשים סביבכם. אולי תגלו שעל פי אחד מהם תוכלו לכתוב ספר או סתם לשמוע חוויות מדהימות שלא חשבתם עליהן קודם לכן. כי החיים לא עוצרים לרגע וכשאנחנו מאפשרים להם לזרום אל הכוס הרותחת שלנו אנחנו פוגשים בהם בדרך החדשה והמעניינת ביותר.
ובכן, לעיתים רגעים קטנים כאלה הם אלה שנותנים לנו את הכוח להמשיך ולהרגיש מחוברים לאחרים ובאותה נשימה לעצמנו.