לא מזמן, מצאתי את עצמי יושבת במספרה קטנה ומוכרת בעיר. האוויר היה מורגש בריחות של שמפו, צבעי שיער וניחוחות קלילים. חיכיתי לתורי, והזכרונות החלו לעלות לי בראש - כל פעם שראיתי את השיער שלי מתחלף, איך הוא התאהב בכל שלב בחיי.
באמת נשמע משעשע? אבל לי זה תמיד נראה קצת יותר מעמוק. כל תספורת הייתה לא רק שינוי במראה אלא גם סוג של טקס - הפרידה מהישן לקראת החדש. כשהייתי ילדה, תמיד ביקשתי תספורות קצרות עם פוני עבות כי חשבתי שזה יעשה אותי מיוחדת. עם הזמן הבנתי שהייחודיות היא הרבה מעבר למראה החיצוני.
כשהגיעה תורה של המפיצה שלי, התחילה לדבר על החיים שלה באופן פתוח מאוד - על האתגרים שבעבודת המספרה, על הלקוחות שהיא פוגשת ועל הקשרים שהיא יוצרת איתם. משהו בשיחה שלנו ריגש אותי; הפשטות שבחיים והתובנות שנתפסות כאילו 'ברקע'. ניסינו להבין יחד למה אנחנו כל כך מחוברות לשיער ולצורה שבה אנחנו מציגות את עצמנו לעולם.
טיפ שאני רוצה לשתף מתוך רגעים כאלה הוא שאפשר לקחת את התהליך הזה באמת רחוק יותר - לא מדובר רק בשינוי חיצוני אלא גם בהזדמנות לבחון ולעצב מחדש את מה שאנחנו מרגישים מבפנים. במקום לראות זאת כעוד יום במספרה, אפשר לבחור לעשות מזה רגע משמעותי לחידוש עצמי.
אז בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם באותו כסא מסבן עם מגבון ואינספור ספריי לשיער מסביב - זכרו שזה יותר מכך. זו הזדמנות לספר סיפור חדש דרך תספורת חדשה וכמובן להיות נאמנים לעצמכם בתוך המסלול הזה שנקרא חיים.