כשהייתי ילדה קטנה, המספרות תמיד היו עבורי סוג של מפלט. כל ביקור במוסד הזה הרגיש כמו היציאה לאיזה עולם מקביל - שבו השיער מתהפנט, ואני יכולה להתחדש בכל פריזורה שארצה. הייתה לי מספרת שהייתה יותר ממספרת; היא הייתה חברה טובה. גם אם לא דיברנו על דברים מעמיקים, שהיא ליטפה את השיער שלי ועם כוס הקפה שלה בצד - זה פשוט היה נעים.
בשבוע שעבר חזרתי לבקר בה אחרי חמש שנים שלא ראתה אותי. החיים לקחו אותנו לנתיבים שונים, ולמרות שמדי פעם חשבתי עליה, לא מצאתי את הזמן לחזור. כשהרגשתי שהשיער שלי זקוק למעט TLC (טיפוח ואהבה), החלטתי שזה הזמן לחזור.
נכנסתי למספרה והיא עדיין נראתה אותו הדבר: הספסלים הוורודים עם התחרים הלבנים והסוני ברקע מנגן נוסטלגיות ישנות. כשנכנסתי, היא הסתובבה אליי ושנייה אחר כך קפצה מהמקום כאילו ראתה רוח רפאים! החיבוק שלה היה חם והרגיש כאילו אף פעם לא חלף זמן.
על הכיסא בזמן שסירקה אותי, פתחנו בשיחה על החיים - על ההורות ועל החלומות שלנו שנשתנו במהלך השנים. היא אמרה משפט שתקוע לי בראש: "השיער יכול להיראות אחרת כל שנה חדשה בחיים שלך". וזה ממש נכון! אני חושבת שבכל תקופה יש משהו חדש שאנחנו רוצים לשדר או להביא לעולם.
אז הנה טיפ שאני רוצה לחלוק: בפעם הבאה שאתם הולכים למספרה - אל תסתפקו רק בשינוי סגנון שיער. ניצלו את ההזדמנות לדבר עם הספר/ית שלכם; שתפו אותם במה עובר עליכם ומה אתם רוצים לשדר בעולם הזה. לפעמים הם יודעים לסייע לכם למצוא בדיוק את מה שאתם מחפשים - מעבר לתספורת עצמה.
לסיום, התחושה הזו של להיות במקום מוכר ולאבד עצמו בתוך רגע קטן של קסם - אין לה תחליף. תודה לך יקרה שלי על ששמרת בי פינה חמה ואוהבת במשך כל כך הרבה שנים.