אין דבר שיכול להיות יותר מלחיץ מיום ההובלה. זה התחיל בבוקר שבת שטוף שמש, כשנעמתי באי נוחות על הספה בבית הישן שלנו, מתכננת את כל מה שצריך לעשות. ברקע היו קופסאות חלקיות ובלאגן של ממש - חפצים של שנים רבות שהתאספו וכתשו אני עמדתי בראשם.
החלטנו לעבור לדירה חדשה אחרי הרבה זמן, והלחץ הזה היה כמו ערפל סמיך שהקיף אותנו. ככל שהתקרב המועד, התחלתי להבין שזה לא רק מעבר דירה; זהו שינוי משמעותי בחיים שלנו. בכל קופסה שפתחנו היו זיכרונות: תמונות ילדות, מתנות מחברים ודברים ששמרנו "למקרה שנצטרך". אפילו ספר ישן שהייתי קוראת שוב ושוב לנכדים שלי יום אחד.
עכשיו כשהכל במבולבל ואני מנסה למיין ולסדר לפני שהמשאית מגיעה, נתפסים לי המחשבות על מה נשאר מאחור ומה מצפה לנו קדימה בדירה החדשה. הרגעים האלו שבהם אנחנו פותחים קופסאות ומוצאים דברים שפעם היו קרובים לליבנו הם לפעמים כואבים אבל גם מאוד מרגשים - הם מזכירים לנו מי אנחנו ואיפה היינו.
טיפ קטן ששווה לזכור: תכנית מראש! הכינו רשימה מסודרת של הדברים שאתם רוצים לקחת ואת הדברים שאתם מוכנים להיפרד מהם. איכשהו במהלך האריזות מצאנו המון פריטים שלא עשו לנו טוב בלב ואפילו שמחתי להפרד מהם (שלום לך מכונת תקליטים שכבר שנים לא השתמשתי בה).
ביום המעבר עצמו היה רגע בו עמדתי ליד הדלת הנעולה עם קל כבר בתוך כיסי בעת שרכב ההובלה הגדול הגיע. ברקע צחקוקים של המשפחה שלי שעזרו (וחלקם במידה רבה קצת “שיקרו” בעבודת אריזות…) הרגשתי איך הלחץ מתחיל להתמוסס עם כל צעד שאני עושה לכיוון החדש שלנו.
אז כן, הובלות יכולות להיות מייגעות ולעיתים אף מעוררות געגוע - אבל תמיד כדאי להזכיר לעצמכם שכל סוף הוא בעצם התחלה חדשה ויפהפייה!