לפני כמה חודשים, כשהחלטתי לעבור דירה, חשבתי על כל מה שכרוך בכך - לא רק האריזות והמעברים הפיזיים, אלא גם השינוי המנטלי שצפוי לי. תמיד נרתעתי מהמחשבה לעזוב מקום שבו הייתי תקוע זמן רב, אבל באותה תקופה היה לי ברור שזה הזמן לחדש את חיי.
היום הראשון של ההובלה הגיע. הכל היה צמוד לגג האוטו שלי - קופסאות ממולאות בכל מה שאפשר לתאר: ספרים ישנים שסחבו איתי במשך שנים, תמונות משפחתיות שחיכו לרגע הזה כדי להיראות שוב ואפילו ריהוט קטן שפשוט לא יכולתי להשאיר מאחור. התמקדתי בהכנה וניסיתי לשמור על מצב רוח חיובי למרות החרדה שדיברה בי לפעמים.
כשהגמלאות החיצוניות למעבר נגמרו והמשאית הגיעה, התחלנו לפרוק את התכולה החדשה. אני זוכר שבאמצע העבודה עם הסבלים עצרנו לכמה רגעים לראות כיצד מפרקים את הקירות החיצוניים של הבית החדש שלי. זה נראה כמו התחלה חדשה - אפילו האוויר סביבי הרגיש קל יותר! בשלב מסוים באמצע הפריקה נתקעתי בתוך אחת מקופסאות הקרטון ומצאתי שם מכתב ישן מחבר טוב שכבר לא ראיתי הרבה זמן. זה הכניס אותי לפלשבק - איזה כיף להתחיל משהו חדש כשיש לך קשרים מתחדשים!
בהמשך אותו יום מצאתי את עצמי יושב בין קופסאות המזון והספרים בסלון החדש שלי וחושב על כל הטורס בייקום שטבעו אותי אל המקום הזה בהרפתקה שאני עברתי בו לבד - ובדרך זו באמת גיליתי שהבית הוא באמת אנשים ולא רק קירות.
אני רוצה לתת טיפ פשוט לכל מי שעומד לפני מעבר דירה: אל תתעסקו רק באריזות ובלוגיסטיקה; נסחו לעצמכם תוכנית קטנה לקשרים המקומיים שלכם - הכירו את השכנים שלכם וכמו כן תוהים איך אתם רוצים להפוך עידן לבית החדש שתחוש בו בבית. החיים מלאים במסקנות ודברים שלא היינו מצפים להם אם נפעל מתוך פחד או חוסר ביטחון.
מאחל לכל אחד שיעבור מעבר כזה כמו שאני עשיתי - זה לא פשוט, אבל ברגע שזה קורה אתה מבין עד כמה זה יכול להיות קסום!