תמונת מצב: יום שישי בצהריים, תכננתי לצאת עם המשפחה לטיול קטן בשטח. כולם היו מוכנים, השקית של הפיקניק הייתה במושב האחורי, ואפילו קיבלתי את השיר החדש של הילד שלי על "נצחון בפנדלים" ברקע. פתחנו את הדלתות והכנסנו את עצמנו לרכב, אבל אז הגיע הרגע בו החיים טופחים על הפנים - המנוע לא מוכן לשתף פעולה.
התחלה של תחושת חוסר אונים. ניסיתי שוב ושוב לסובב את המפתח, אבל הוא התעקש לא להתניע. הסתכלתי סביבי וניסיתי למצוא פיתרון בכל כיוון אפשרי: חברים בסביבה? קרובי משפחה? כלום. החלטתי שמה שאני צריך זה חילוץ גרר.
שיחת הטלפון הראשונה הייתה לעסק מקומי שהמליצו לי עליו. יש משהו מאד מרגיע בכך שמישהו עונה לך באופן אישי ולא אוטומטי כמו בחברות הגדולות. דיברתי עם רן, שלא רק הסביר לי כמה זמן ייקח לו להגיע אלא גם שאל מה קרה ומה אני מתכנן לעשות לאחר מכן - כאילו הוא באמת איכפת לו ממני וממצבי.
כעבור 20 דקות רן כבר היה שם עם הטרקטורון שלו, פניו מלאות ביטחון ואני יכולתי להרשות לעצמי לנשום עמוק שוב. בזמן שהוא עבד על לחלץ אותי מהסיטואציה הלא נוחה הזו, התחיל בינינו שיחה קולחת על החיים ועל הכבישים המשוגע שלנו בארץ הזו שכבר ראו הכל.
הדבר הכי חשוב שהבנתי באותו רגע הוא שגם כשנתקעים באמצע הדרך (תרתי משמע), תמיד יש אנשים טובים ושרותיים שרוצים לעזור לנו; והשיחות האלה הן לפעמים הבונוס האמיתי מעבר לבעיה עצמה.
אז הטיפ שלי אליכם: אם אתם נתקלתם בבעיות ברכב או אפילו רגילים לחשוב שאין אפלה בלי אור… זכרו שאנשים כמוהו מגיעים בדיוק בשביל לעזור לנו לראות את האור הזה מחדש! ולפעמים השיחה הקטנה איתם היא זו שנותנת לכם כוח להמשיך בדרך -
ולא משנה עד איזה יעד אתם צריכים להגיע בסופו של דבר!
