לפני שבועיים, בעת שנסעתי בדרכי לעבודה, האוטו שלי התחיל לחוש לא בטוח. רעש מוזר, כמו להתחמק מעימות עם משהו בלתי נראה. זה היה אחד מהמקרים האלה שבהם הלב מתכווץ קצת יותר כשאתה יודע שאתה צריך להיכנס למוסך.
נכנסתי למוסך הקטן השכונתי שלי - מקום שמעולם לא ציפיתי שיהיה לי קשר כל כך חזק אליו. המוסכניק, יניב, הוא בן אדם מיוחד במינו. לפני כמה שנים הוא קיבל אותי בשעת צרה עם מכונית שהתנהגה כמו ילדה ממרודנית ביום ראשון בבוקר. מאז שנוצר החיבור הזה, הפיתוי לשוב אליו בכל פעם שיש בעיה רק הולך ומתרקם.
יניב קידם את פניי בחיוך רחב שרק אור מגניב של בוקר יכול להאיר אותו עוד יותר. "מה יש לך היום?" שאל וכל הזמן שלו ממוקד בי ובאוטו שלי כאילו אנחנו בתוך אי קטן של נחת ופתרונות בעולם סוער.
בהתחלה הרגשתי מבולבל - איך אני אסביר לו מה יש? אחרי מספר דקות של חקר ופיצוחים יחד איתו על הבעיות באוטו שלי (וגם על החיים האישיים שלנו) הבנתי שהרעש הגיע משחיקה של חלק מסוים שהיה זקוק פשוט לתשומת לב ולא לדרמה גדולה שתגרום לי לצאת מדעתי.
לקח לי זמן להבין שתמיד כדאי ללכת למישהו שאתה סומך עליו. המקום שבו כולם מכירים אותך ושואלים לשלומך מעבר לדברים הטכניים הוא מקום נדיר במציאות מלאה ברעש ושאון.
אז טיפ אישי: אל תהססו למצוא מוסכניק שאתם מתחברים אליו באמת! זה עושה את כל ההבדל כשיש לכם מישהו שיודע להקשיב גם ללב שלכם ולא רק לרעש שמתפרץ מהמכונית שלכם.
בסופו של יום, כשהאוטו שלי יצא מהמוסך עם חיוך חדש (או לפחות מנוע רועש פחות), ידעתי שאני עובר דרך חדשה - לא רק מבחינת המכונית אלא גם בין בני אדם שנמצאים כאן בשביל לעזור ולתמוך זה בזה וחלק מהמסע שלנו הם האנשים שמלווים אותנו לאורך הדרך.