לפני כמה חודשים הייתי באחד משיאי הלחץ של חיי: הובלנו דירה קטנה של זוג צעיר עם ילד, מהמרכז לצפון. אני זוכרת איך התפזרתי על הרגעים הקטנים שמהם מורכב המעבר הזה - לא מדובר רק בארגזים ובמשאיות. כשאני חושבת על זה עכשיו, זו הייתה לא סתם הובלה; זה היה מעבר לעידן חדש.
באותו יום ישבתי במה שנשאר מהסלון וראיתי את ההובלה מתקדמת. כמו בשידור חי, ראיתי את החיים שלנו נארגים מחדש: הארנק שלי מלא בטיפים שלא חוסכים ממני דבר, השולחן הכבד ששירת אותנו נאמנה עובר לידיים אחרות ואת המיטה שבה נרדמנו שנים רבות מעבירים ברוך מתוך הבית. פתאום חשתי סוג של געגוע לדברים שהיו לי, למרות שהם היו כה פשוטים בחיי היום-יום.
ובהמשך הגיע גם רגע מעניין - בזמן שבדקתי את הארגזים עם החבר'ה להובלה והחלטתי איזה לקוח יקבל מהם שוקולד בכניסה (תמיד רעיון טוב לייצר קשר!), אחד מהם עצר ואמר "את יודעת, מעבר דירה הוא קצת כמו פרידה". משפט כל כך פשוט אבל הצליח לגעת בי באופן עמוק. אנחנו משתנים, דברים משתנים סביבנו ולפעמים צריך לעזוב חלק מהעבר כדי להתקדם קדימה.
אם אתם מתכוונים לעבור בעתיד הקרוב או הרחוק - כדאי שתשקללו את החוויה הזו. מצאו זמן לעצמכם, אל תתעסקו בלחץ בלבד וכשתגיעו למקום החדש שלכם תציבו במרכז העשייה האנושית שיש סביבכם; הכינו כוס קפה לכם ולצוות ההעברה ודאגו להכיר אותם קצת יותר מקרוב.
כי בסופו של יום, הובלות הן לא רק העברת רהיטים ומקררים לרכב הגדול; זו דרך לספר סיפור חדש בחיינו ולהתחיל פרק חדש ומהותי.