לפני כמה חודשים עברתי דירה. זה היה החלטה לא פשוטה, מלאת התלבטויות והיסוסים. מצד אחד, הדירה הישנה שלי הייתה מלאה בזיכרונות - שם חגגתי ימי הולדת, אירחתי חברים טובים ולפעמים גם חיבקתי את עצמי בעצב כשדברים לא הלכו כמו שרציתי. מצד שני, הייתי צריך להתחיל פרק חדש בחיים.
כשהגעתי ליום המעבר, ההתרגשות עמדה באוויר כמו ענן כבד של משאיות ומובילים רציניים עם מסיכות על הפנים. במשך שעות רבות לינקנו רהיטים מהקומות הגבוהות ובסופו של דבר גם המון קופסאות בדרכי אל הדירה החדשה. אני זוכר היטב איך שעמדנו יחד - אני והמובילים - והסתכלנו על הארגזים שמלאים בכל הדברים שחביבים לי; ספרים ישנים שאני נלחם בהם להיפרד מהם ותמונות שהיו צריכות להיות מוצגות מחדש על הקירות.
באמת תהיתי אם אני יוכל לעטוף את כל הזיכרונות ולקחת איתי לחוויה החדשה הזאת. ואז הגיע הרגע הזה שבו תוך כדי העמסה פתאום נפתחה אחת הקופסאות - והיה שם דף ישן שהיה מחובר לזכרון ילדות... מכתב מאמא שלי כשהייתי בן עשר! בלילה ההוא חזרו אליי כל התחושות - החם והטפלוג שבינו לבינה ומשם הדבר נהיה קל יותר. הבנתי שאפילו אם חלק מהדברים הולכים להיעלם במעבר החדש שלי, תמיד יהיו אוצרות בלב שאיתם אפשר להתחיל מחדש.
עכשיו אני רוצה לשתף טיפ קטן לכל מי שמתכנן מעבר: תעצרו רגע לפני שאתם אורזים הכל בקופסאות ותחשבו מה באמת חשוב לכם לקחת לסיפור הבא שלכם. לפעמים הדברים שלא משאירים חותם אמיתי הם דווקא אלו שנשארים באריזתם האחרונה ועדיין נדחסים בין זוויות החדר החדש.
אז שיהיה לכם מעבר קל ונעים! וכשאתם עומדים מול המשאית והמובילים בכוח תוכלו לזכור שהאמת היא שיש הרבה יותר מה להוביל מלבד רהיטים ואבק.