נתחיל מזה שאין דבר שאני שונא יותר מלחכות במוסך. זה תמיד מרגיש כמו רשימה אינסופית של עיכובים, רעש והציפייה הבלתי נגמרת לרכב שלי לחזור אלי בשלום. אבל הפעם, למרות הכל, יצא לי להרגיש משהו מיוחד.
הגעתי למוסך אחרי שהרכב שלי החל לבעוט ברעשים מוזרים, כאילו הוא מתנגד לשאת אותי בשגרה היומית שלי. לא היה מנוס - הייתי צריך להעביר קטע נוסף בסיפור החיים עם אנשי המוסך. ככל שהתקרבתי למקום, המחשבות התחילו להתערבב לי בראש: "כמה זמן זה ייקח?", "כמה כסף זה יעלה?", ו"האם אני אצליח לקנות את הליברה החדשה שרציתי אם אשלם כאן".
כשהגעתי נכנסו בי רגשות שונים; חוסר נוחות מול החלל המקומי, בו הרעש של מכונות המשחיזות התערבבו עם ריחות שמן וחלקים מחוספסים פזורים בכל מקום. ואז אמר לי אחד מהטכנאים: "אל תדאג, נתקן לך את הבעיה תוך שעה". הוא חייך חיוך אמיתי ושידר ביטחון שלא מצאתי בעברם של ביקורי מוסכים רבים.
והנה אחלה טיפ: במקום רק לחכות בפינה ולבדוק את הטלפון כל שנייה (וזה מה שעושים רובנו), החלטתי להקשיב ולהתעניין במה שקורה סביבי. פתאום גיליתי עולם חדש; אנשים נכנסים לספר על בעיותיהם - מישהו התמודד עם בעיה חשמלית מורכבת באוטו שלו ואחר סיפר איך עבר תאונה קלה שמזל טוב הסתיימה בלי נפגעים.
מה שקרה אז היה פשוט עוצר נשימה - כולם התחילו לדבר ביניהם! בשבריר שנייה ובין מחשבה לחשיבה הבנתי כמה אנחנו כולנו דומים בעצם; כל אחד מאיתנו מגיע עם סיפור משלו ורכב שהוא על תקנים לפעמים מאוד מסובכים ומעיקים.
וגם אם בסוף הרכב שלי טופל ולא גבו ממני סכום אסטרונומי (איזו הקלה!), החוויה שבהקשר הזה הייתה ממש מעבר לכל דמיון. פעם הבאה שאתם נמצאים במצב כזה, אני ממליץ לעצור רגע לדפוק פאוז מכונת העומס ולראות איזו הזדמנות יש לכם לפתוח קשרים אנושיים חדשים אפילו בין ארבע קירות מזעזעים כמו מוסך.
אז בפעם הבאה שאתם צריכים לבקר במוסך - זכרו שזה הרבה יותר מעוד יום שגרתי בחיים שלכם.
