לפני כמה חודשים, החלטתי להיכנס למספרה השכונתית שראיתי לא רחוק מהבית. זה היה יום קיץ חם והמחשבה על שינוי תמיד גרמה לי להיות קצת דרוכה, אבל משהו בנוף המוכר והחמים שלה קרא לי פנימה. כמו בכל מקום שיש בו אנשים אמיתיים, פגשתי שם את ג'ולי - הספרית עם חיוך רחב ועיניים מלאות סיפור.
במהלך תהליך החידוש של התספורת שלי, שיחתנו זרמה באופן טבעי כמו מים נושאים איתם עלים קטנים. היא סיפרה לי על ההתחלה שלה כעובדת במספרה בעיר הגדולה וכיצד החליטה לחזור לשורשים ולפתוח מספרה קטנה בשכונה שלנו. הסתבר שהיא ראתה את המספרות הגדולות והמוקפות באורות ובצלילים רעשניים, אבל בסופו של דבר הבינה שזה לא מה שעושה אותה מאושרת. הסיפורים האישיים של הלקוחות, החיבורים שמתהווים בין מספר לספרוּת והתוצאה הסופית - תספורות שמשקפות את הנפש - הם אלו שהרימו אותה למעלה.
כשהיא גזזה את שערי בעדינות מדויקת וחייכנית, אני הלחלוטין הייתי שם בפנים; מאז שסיימתי עם כל הלחץ להביע מוכנות לשינוי או בתגובה לתנאי החיים, גם פחות ענייני העבודה ניסו להשיג אותי. בסיום התספורת הגיע רגע מקסים שבו היא ציפתה בתוספת קטנה: "אני מבינה אותך", אמרה בחום ליבי.
זה הכניס אותי לחשיבה מעמיקה על החוויות שלנו בימינו. העולם סביבנו מלא חברים וקרובים שוכחים ששיחה פשוטה יכולה להספיק לנו יותר מכל תרופה אחרת לצורך רבע שעה של אהבה ושיתוף אישי מבלי לפחד מהשיפוט של האחרים.
בעקבות אותה חוויה במהלכה עמדתי מול המראה בעצמי ולא יכולתי שלא לחייך אל הדמות החדשה ששקפה לי מחוץ לחלון - מבט נוסף שרמז שבכל אחד מאתנו טמון היופי האישי שלו ואיזה יופי זה להיות אנחנו עד הסוף!
אם יש לכם הזדמנות למצוא ספר/ספרית שאתם יכולים להתחבר אליהם ברגעים כאלה שבהם אתם מרגישים שאין יציאה - עשו זאת! כי כשאנחנו מאפשרים לזרים להתקרב ומקשיבים לסיפור שלהם או חולקים את שלנו, אנו בעצם יוצרים יחד קשר ואת העוצמה שבאה ממנו זוכים להפוך לרגע שבו נשמע סוף סוף קול המוזיקה הפנימית שלנו שוב.
ולא רק בשביל הרבה יותר מדי שטויות בתוך חיים מטלטלים; אלא כדי לקדם את עצמנו הלאה באומץ ובאהבה אמתית כלפי עצמנו וכלפי אחרים.