לפני כמה חודשים, הייתי צריך לעצב פלייר לאירוע קטן שאני מארגן. האמת, עד אז כל מה שקשור לעיצוב גרפי הרגיש לי כמו חוויה רחוקה ומפחידה. ידעתי שיש אנשים מוכשרים בזה, אך אני? בחיים לא חשבתי שאוכל ליצור משהו שיגרום למישהו לעצור ולבהות ולהרגיש רצון להגיע.
באותו ערב החלטתי לעשות שינוי. לקחתי את הלפטופ שלי, הכנתי כוס קפה שהייתה יכולה להחזיק אותי במשך שעות ופתחתי תוכנה שאני לא מכיר אפילו די טוב. הגעגוע לביטוי אישי דרבן אותי; רגש של סקרנות השתלט עלי.
בהתחלה זה היה כאילו למצוא את עצמי במערב פרוע - המון צבעים, צורות וכיתובים שלא ממש התחברו אחד לשני. עם זאת, ככל שנכנסתי יותר לתהליך הזה הבנתי שזה מסע לגילוי עצמי יותר מאשר עבודה טכנית רגילה. התחלתי להתנסות בצבעים ובצורות - אדום מבריק שמביע אהבה לצד בהירות כזאת של כחול שמעוררת שלווה.
ואז הגיע גם הרגע שבו מצאתי תמונה של עץ זית שנקטעה שחיכתה לי שם במחשב. ברקע שלה הייתה שמש כתומה משתלשלת מבעד לענפי העץ כמסמנת שאין דבר אחר בעולם שיכול לדמות את החיבור שלנו לטבע וגם ללב שלנו כשהקיץ כאן.
בסופו של תהליך הפלאייר הצליח לשדר את המסר שרציתי - אולם מעבר לכך הוא השאיר בי תחושות עמוקות על משמעות ההנאה בעשייה יצירתית וביכולת להביא רעיון לחיים באמצעות עיצוב.
טיפ קטן שמצאתי עצמאי שעובד לאורך זמן - אל תפחדו להתנסות! תנו לדמיון שלכם לפרוח ולעבוד ללא גבולות בראשכם וכל ניסיון יוביל אתכם עוד צעד קדימה מול החיים המבלבלים הללו שאנחנו חיים בהם.
זה התחיל בפלייר פשוט ונגמר באומנות שהצליחה לחבר בין אנשים בקהילה שלי וליצור רגעים בלתי נשכחים.
אני ממליץ לכל אחד ואחת מכם לצלול פנימה ולהתחיל ליצור - כי בסוף זו היצירה שהיא בעצם אנחנו!