עברתי לפני כמה חודשים לדירה חדשה, וכשהרגע הזה סוף סוף הגיע, הרגשתי תערובת של ריגוש ולחץ. חשבתי שהכל יהיה קל - הרי יש לי חברים עם משאיות ואנחנו נעבוד ביחד. מה כבר יכול להשתבש?
אבל כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה שזה היה הרבה יותר מסתם מעבר פיזי. זו הייתה חוויה שלא אשכח לעולם. ביום המכריע, כשהשעון הצביע על השעה המיועדת ונוכחות החברים הלבושים בחולצות שאורן מצא לו בארון שלי העלתה חיוך - התחלנו לקפל, לסדר ולהעביר הכל בידיים שלנו.
היו רגעים מצחיקים: אורן נתקע עם ארון הספרים שלי במעקה של גרם המדרגות והוא יצא מפוצל בין הלהיטות ובין הביקורת העצמית שלו ("איך אני לא מצליח להעביר את הארון הזה?!"). ולידו עמד יוסי ורק צחק בקול רם כאילו אנחנו ממש בסצנה מתוך סרט קומדיה.
שמעו, להוביל דברים זה לא דבר פשוט! קשה להבין עד כמה הכבדים יכולים להיות הדברים הקטנים - קופסאות עם ספרים או סירים - וכל אחת מהן שוקלת טון בערך כשאתה מנסה לשאת אותם במעלה מדרגות של בית חדש. והייתי בטוחה שנצטרך לפחות ארבע או חמישה אנשים כדי לעשות זאת כמו שצריך... אבל ברגע האמת? שניים-שלושה מספיקים בהחלט אם יש רצון טוב!
לאחר יום עבודה מפרך, שבו גמרנו להעמיס את כל החפצים והרגשנו כאילו הורדנו הר מי תשישות מהלב שלנו, הגענו לדירה החדשה שלי. כאשר נכנסתי פנימה וראיתי את המקום שמתמלא באופי החדש שלו בהדרגה - הייתי פשוט מאושרת. מהר מאוד הבנתי שכל הקושי ושעות העבודה הנחשבות לא היו לחינם; הם הפכו את כל המעבר למיוחד יותר.
אז אם יוצא לכם לעבור בקרוב או לעזור לחבר, הנה טיפ קטן: אל תהססו לבקש עזרה מחברים משפחה אבל תחלקו את המטלות בצורה כזו שכל אחד ירגיש חלק מהמקום החדש שלכם בעוד הוא זז גם בשבילכם וגם בשביל עצמו. לכך תוסיפו מוסיקה טובה וקצת אוכל לנשנש באמצע ותגלו שמה שהיה тяжелое (כבד) הופך להיות משהו קליל הרבה יותר ומזכיר את ההומור והאהבה שיש ביניכם.
אני יודעת שמונחים שונים למילה "בית" מייצגים עבור כל אחד משהו אחר; עבורי זה היה המקום שבו עברנו יחד חוויות חדשות וזיכרות בלתי נשכחות לרקע המאמצים הכל כך אנושיים שביצענו יחד בתקופת המעבר הזו.