אתמול תהיתי אם האוטו שלי הוא כמו חבר טוב, כזה שאנחנו לא מדברים הרבה אבל כשצריך, הוא שם בשבילי. אז הלכתי למוסך כדי לבדוק כמה בעיות שצצו לאחרונה - רעש מוזר מהגלגלים ותחושה שהמנוע קצת חלש.
הגעתי למוסך השכונתי, המקום שבו תמיד פגשתי את מיכאל, המכונאי עם העיניים המחייכות ותמיד אמר לי "אין בעיה, אני דואג לו". תוך כדי ההמתנה ניסיתי להתעסק בטלפון ולקרוא עוד קצת חדשות, אך לא יכולתי לנער מעליי את החשש: האם האוטו שלי בסדר? ומה יקרה אם יש עכשיו תיקון גדול?
בעוד מיכאל עובד על הרכב שלי, התיישבתי בפינה לשתות קפה שאותו הכין לי בלא ביקוש עם חיוך. ככה זה במוסכים קטנים - הם יודעים לשרת אותנו כמו במשפחה. אחרי כמה דקות הוא יצא אליי עם פנים רציניות ודיבר על מה שנמצא מתחת למכסה המנוע.
“יש לך כאן קצת חלודה ושני צינורות צריכים החלפה,” אמר בחכמה. וישר הוסיף “אבל אל תדאג! אלו דברים שקטנים יחסית.” בדיוק כשהייתי נחוש לדאוג ולחשוב איך אני מוריד את הביטוח הצמוד ולהרגיש נורא בקשר להוצאות המתקרבות - הוא טען שזה באמת סכום סביר ושהאוטו שלך ראוי להשקעה.
מה שאני רוצה לומר מאחורי הסיפור הזה זה שמבקרים במוסכים צריכים להיות חוויות אנושיות גם מעבר לתהליך טכני פשוט. לפעמים אנחנו נכנסים לחיים ואנחנו רק רואים ברזל וחלקים במקום אנשים וטיפולים. כדאי למצוא מקום בו אנו מרגישים בבית; ניקיון בלב ובנפש.
אז אם אתם צריכים לעבור טיפול באוטו שלכם אותכם ומפחדים מהמילה מוסך כמו ממילה גסה, תנסו לזכור שיש בתהליך הזה הזדמנות לדבר ולהכיר אנשים דווקא בזמן שאנחנו זקוקים להם ביותר. טיפ קטן: בקשו המלצות מחברים ומשפחה לפני שתבחרו מוסך. כשאתם יכולים לבטוח באדם שטוען שהוא עובד על כלי רכב - אתם יכולים גם לסמוך עליו בהחלמה של האוטו וגם על עצמכם בדרך הביתה.
ולסיום - תודה לך מיכאל!