היו לי לא מעט חוויות עם מכוניות לאורך השנים, אבל אחת במיוחד stuck with me. לפני כמה חודשים, התעוררתי בבוקר כשאני שומע רעש מוזר מהמכונית שלי. בתחילה ניסיתי להתעלם מזה, אולי זה סתם צליל שנלווה לתחילת היום. אבל כשהגעתי לעבודה והתחלתי לשים לב שהמכונית מתנהגת קצת "לא בסדר", הבנתי שאין מה לעשות - אני צריך לקחת אותה למוסך.
נכנסתי למוסך המקומי שלי - מוסך קטן ופשוט באמצע העיר, ששייך ליהושע, מכונאי פתוח לב ונבון שמתייחס לכל רכב כאילו הוא אוצר יקר ערך. שום דבר במוסך לא היה נוצץ; אין כאן קפה כאילו ממתקי עלים ואין שירות לקוחות טלפוני שלא נופל מחברת הייטק. אבל יש פינות שבהן האיכויות פשוט מדברות בעד עצמן.
יהושע שמע את הבעיה שלי בסבלנות והתחיל לבדוק את המכונה כמו שהוא בודק חבר טוב שאיבד חתיכת תקליט אהובה. במהלך הבדיקות שלו, התחלנו לדבר על החיים - על משפחות ועל חלומות שאנחנו מרגישים לפעמים שהם רחוקים מאוד, עוד יותר מרמת הגולן בחורף.
במהלך השיחה יהושע סיפר לי איך גם הוא עבד באיזה משרד משעמם במשך שנים עד שהחליט שהוא מעדיף לדמיין תקליטי מנוע מאשר דוחות כספיים כל יום. הוא חיפש משמעות אמיתית בחיים והמציא את עצמו מחדש בתור מכונאי עם נשמה וכישרון לעזור לאחרים.
אחרי כמה שעות של המתנה וסיפור חיים אחד מרגש למד אחריו , מסתבר שהבעיה היתה פשוטה יחסית - איזשהו חלק שאפשר להחליף במהירות ולא עולה הרבה כסף.
ואז הגיע רגע קסום: אחרי ששילמתי והוא החזיר לי את המפתחות עם איורים לילדים שלו שנמצאים אצל הפינה בעמדת העבודה שלו ואמר "אל תשכח לחייך בזמן שאתה נוהג". הרגשתי שאני מקבל יותר ממסלול תיקון לרכב שלי; קיבלתי שיעור קטן על הנאה מהחיים למרות הקשיים בבית ובחוץ.
טיפ קטן לסיום: בפעם הבאה שאתם צריכים לתקן משהו ברכב שלכם, אל תהססו לנסות למצוא מוסך שבו אתם יכולים לדבר ולהרגיש בנוח כמו בבית (או לפחות כמוזיקה טובה ברקע). מי יודע איזה אדם מדהים תפגשו שם ואיזה לקח חשוב תוכלו ללמוד?
