לפני כמה חודשים, כשעברתי דירה בפעם החמישית בעשור האחרון, חשבתי שזה יהיה כמו כל ההובלות שהיו לי בעבר - כאוס אחד גדול, בלגן של קרטונים ואולי גם איזו תקלת ברגע הכי קריטי. והייתי צודק, במובן מסוים.
בערב שלפני המעבר, עמדתי מול חוף הים המוכר שלי. היה שם משהו מנחם באוויר המלוח הזה שהרגשתי צריך לקחת איתי לכל מקום שאעבור אליו. נכנסתי הביתה וראיתי את הערימה של קרטונים כל כך גבוהה שלא רק שכמעט ולא ראיתי את הרצפה - אלא גם את העתיד שלי בדירה החדשה.
ביום הגדול התעוררתי מוקדם בבוקר עם חיוך שעוד לא ידעתי על מה הוא מעיד. ככל שנהיה יותר אוטומטי למעבר (כי כבר עשיתי את זה שוב ושוב), התחיל לעלות בי איזה מתח חדש - נכון שאני גר ביישוב קטן ומופלא? אבל זה המקום שבו גדלתי ואני מוכן להתחיל פרק חדש.
ואז הגיעו המובילים - שני צעירים מלאים באנרגיה שכבר היו עסוקים בלצחוק ולדבר תוך כדי שהם מקפיצים מאחוריהם קרטון אחרי קרטון כאילו מדובר בריקוד סוחף בשעת קסם. הרגשתי שנכנס אליי לתוך הנשמה הקסם הזה שלהם וניסיתי לשאול אותם שאלות על החיים כי רציתי לדעת מה מוביל כל אחד מהם למקצוע הזה שדרכו הם מביאים שמחה וגיבוש לקוחות שלא תמיד יודעים מה לעשות עם העולם החדש שנפתח בפניהם.
בסופו של יום ההובלה הסתיימה בהצלחה רבה ובתחושת רוגע עצומה. יש כאלה שיעדיפו לספור תרנגולות ואין ספק שהיו דברים שלא הלכו כמתוכנן (המקרר נתקע במעלית). אבל הייתי בו זמנית ממקום עירוני וחצי כפרי גם יחד והבנתי עד כמה אנשים יכולים להפתיע אותי בטובים שבסיטואציות פחות חדשות לנו.
אז אם אתם מתכננים מעבר בקרוב או אולי אתם קצת מפחדים מהמחשבה על ההגבלות שהוא מטיל עליכם - זכרו: הובלה היא לא רק להעביר חפצים, אלא ליצור מקום חדש שמלא בזיכרונות חדשים ובעיקר בגישה חיונית לחיים שאנחנו רוצים לבנות לעצמנו מחדש בכל פעם!
טיפ קטן לסיום: אל תשכחו להכין מראש את המזוודות עם הדברים הכי חשובים בשביל להגיע לדירה החדשה לבד בלי להיות תלויים בהכול עד שקוראים לכך "בית".