אתמול, כשיצאתי עם המשפחה ליום כיף בטבע, לא יכולתי לשער איזו חוויה בלתי נשכחת מחכה לנו. אחרי פיקניק מפנק ליד הנחל, החלטנו לעשות סיבוב קטן באזור ולתפוס כמה רגעים יפים בתמונות. אבל כמו שכולנו יודעים, החיים הם לא תמיד מתוכננים.
באמצע הדרך, ממש ברגע הכי פחות צפוי - הרכב שלנו התחיל להשמיע קולות מוזרים. בלי התראה מוקדמת הוא נעצר ולא הסכים להמשיך לזוז, כאילו החליט שהוא פשוט עייף מדי מהנסיעה. הקטנצ'יק שלי, שיש לו את הכישרון המיוחד לגרום לכל דבר שנשמע רע להשתמע עוד יותר גרוע, התחיל לבכות ואמר "למה אנחנו תקועים כאן אמא?". ליבי הלך איתו.
באותה שניה ידעתי שאני צריכה לפעול. התקשרתי לחברת הגרירה שלי; הייתי בטוחה שזה יהיה תהליך ארוך ומייגע. אך להפתעתי הרבה - תוך רבע שעה יהושע הגיע עם ה"גורר" שלו ובחיוך רחב בשפתיים! הוא היה כזה אדם נעים ונוח לשיחה. במקום להתעצבן על המצב הוא גילה עניין בילדים שלי ושיתף אותנו בסיפורים מצחיקים על הלקוחות שלו.
החיבור האנושי הזה שינה את כל האווירה סביבנו. במקום להיות פשוט "נתקעים", פתאום הפכנו למשפחה שסיפרה סיפורים וחוותה ביחד רגעים מצחיקים בזמן שהרכב שלנו טופל והועבר למקום הבטוח במוסך הקרוב.
האמת? השיחה עם יהושע הזכירה לי שטיולים הם אי לכך ועוד פסיעים קטנים בדרך שאצלם יכולים להיות משברים גדולים או לקחים חשובים לחיים. צריך רק לדעת לקחת את זה בפרופורציה ולהשתדל להתlaugh (בלי לכתוב בעברית).
ואם יש טיפ אחד רציני שאני רוצה להעביר לכם זה: כשאתם מצליחים למצוא קצת אור בחשיכה ואתם זקוקים לעזרה - אל תהססו לקרוא לעזרה מקצועית גם אם אתם חושבים שזה יהיה מביך או מתסכל; לפעמים הגרירה היא רק תחנה בדרך להרבה חוויות ואנשים שלא הייתם מכירים אחרת…
אז בפעם הבאה שתתקעו בצד הדרך - זכרו: זאת רק עוד חלק מעשי החיים!