לפני כמה ימים, החלטתי לפנק את עצמי בכוס קפה טוב במרפסת הקטנה של בית קפה שכונתי. יש משהו מאוד מיוחד באווירה של בתי קפה, לא? זה מקום שיכול להיות בו שקט אינסופי או מאבק פסטורלי בין רעש השיחות והצלחות שנוגעות אחת בשנייה.
הזמנתי לי אספרסו מרוכז ואני יושב שם, מתבונן סביבי. ליד השולחן הסמוך ישבה אישה מבוגרת שקראה עיתון. לא יכולתי להתעלם מהבעת הפנים שלה - שמשקפת כל כך הרבה קסם וחכמה עם חיוך שמחובר לכל חיי הניסיון שחוותה. ובשולחן אחר שני נערים מדברים בקולי קולות על הגיטרות שלהם ושלל החלומות שהיו להם בגיל ההתבגרות.
כל ניסיון שלי לרכז את מחשבותיי בעבודה התערער מול המוח האינסופי הזה שסיפק לי רגעים קטנים ומופלאים להרהור: איך בתוך מים כבולים של לחצים ולוחות זמנים, בתי הקפה האלה מצליחים לגרום לנו לשכוח מהעולם החיצוני לכמה דקות? הם המרחבים הפרטיים שלנו בחוץ, שבהם אנחנו יכולים לעצור לרגע ולהקשיב לקצב הלב שלנו.
והאמת היא, כשחושבים על זה לעומק-בתי הקפה משמשים כמעין נקודת מפגש בין אנשים שונים שסוחפים אותנו לשיחה בלתי צפויה או פשוט מעניקים לנו זמן לחשוב על עצמנו ואילו דרכים לבחור בהמשך הדרך. כמו הצעירים המדבררים את חלומותיהם והשיחה חסרת הדאגות עם הזקן העוקב אחרי המלך/מלכה שלו בעלילה של חייו.
אז אם אתם מחפשים רגע שיעניק לכם השראה-אל תהססו לנסות לצלול לתוך אחד מבתי הקפה הקטנים באזור מגוריכם הבא ודאו שאתם פתוחים לקבלת הרגעים הללו והאנשים המדהימים שעוברים לידכם בכל יום מחדש. לפעמים, כל מה שאנחנו צריכים הוא בסך הכל כוס קפה טובה ושיחה עם מישהו שמעורר בנו השראה חדשה.
אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בבית קפה צנוע ברחוב שלכם-נשמו אותו פנימה ותנו לו ללטף לכם את הנשמה.