אתמול היה לי יום רגיל כמו בכל יום. השמש זרחה, הילדים הלכו לבית ספר ואני התכננתי להיפגש עם חברים. נסעתי בדרך שאני מכירה היטב, ואז פתאום... נתקעתי! המכונית התחילה לשקשק ולשעטור רעשים מוזרים. הרגשתי כמו על רכבת הרים בלי חגורות בטיחות.
בהתחלה ניסיתי להניע שוב ולהסביר לעצמי שזה סתם תקלת רגע. אבל אחרי כמה ניסיונות ואכזבות - הבנתי שהמציאות קשה יותר מהצפיות שלי. אז חייגתי למוקד החירום של שירות הגרר הקרוב ונשמתי עמוק. לא יודע אם זה הניסיון או פשוט ההבנה שאין הרבה מה לעשות - חלפו במוחי מחשבות על מה שאנשים עושים ברגעים כאלה… אכלו עוגיות וסיפרו בדיחות?
דקות ארוכות עברו עד שהגיע הטרקטורון עם הלוגו הצהוב המוכר ואדם די גבוה יצא ממכונית גרירה שלו חיוך רחב על פניו. הוא נראה כאילו הוא מסרט קומדי - מלא באופטימיות שאפילו הצליח להעביר גם אלי במצב רוח שלא ממש שידר מצב משמח.
כשהוא הגיע, הוא שאל איך אני מרגיש והאם יש משהו שהוא יכול לעשות כדי לעזור לי מעבר לחילוץ עצמו. וזה בדיוק מה שעושה את ההבדל! פתאום לא הייתי לבד בברוך הזה; מישהו היה שם איתי, שמן הסתם עבר דברים דומים בעבר וידע להבין את התחושות שלי.
קיבלתי ממנו טיפ קטן: "תמיד תוודא שיש לך בקבוק מים במכונית", הוא אמר בחצי חיוך מחוספס-חם כזה בניגוד לדאגה שלי באותו רגע. “אי אפשר לדעת מתי תהפוך לנסיעה בלתי צפויה.”
עם הגרר מאחוריי ותחושת הקלה בלבי, הבטחתי לעצמי לפעם הבאה להיות מוכנה יותר ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו... אפילו לא המכונית שלי שמתנדנדת בין כבישים ועבודות יומיום.
אז תודה לך, אדם הגורר שהייתה יותר ממקצוען; היית חבר לרגע אחד ואני מעריך אותך מאוד!