לפני כמה שנים, הייתי יושב שעות מול המחשב, רכון על ההגה של הקוד כמו אם לוקח איזה פרויקט חובק עולם. מצד אחד, זה היה מהנה - יצירתיות שפרצה החוצה עם כל קו קוד שהקלדתי. מצד שני, לא פעם הרגשתי שאני נלחם בטחנות רוח; ההתמודדות הזו בין הרצון ליצור לבין התוצאה הסופית הצליחה להרגיש לסירוגין מתסכלת ומחליאה.
אז הגיע הרגע שבו הבנתי שאני צריך לשים לב למה שמניע אותי באמת. עבדתי על פרויקט עבור לקוח, אתר עסקי קטן שלא תפס הרבה תשומת לב בשוק. אבל כששמעתי את הסיפור שלו - איך הוא פתח את העסק מתוך תשוקה אמיתית למזון טוב ולמפגשים בין אנשים - משהו בי השתנה. התחלתי להבין שכל אתר הוא לא סתם דף קר או מנגנון טכני; כל אתר הוא חלון לנשמה של מישהו.
וכך החלטתי לקחת גישה חדשה - מה אם אנסה למצוא את ה"ניצוץ" הזה בכל פרויקט? למשל, כשעבדתי על האתר שלו, הצעתי תמונות שמעבירות את התחושה שהוא רוצה שתגיע מביקור במקום הפיזי שלו: אוכל שנעשה באהבה ולקוחות מחייכים סביב שולחנות עגלגלים. פתאום העבודה שלי הפכה למשמעותית יותר. לא עוד איזשהו קוד במערכת אלא יצירה שעשוייה לחבר אנשים ולהעלות חיוכים.
טיפ שלי? כשאתם בעבודת פיתוח אתרים ובמרכזכם עומדים נתונים וקודים בלבד - עצרו לרגע והקשיבו לסיפור שמאחוריכם. שאלו את עצמכם: איזו תחושה אני רוצה להעביר? מה היא הנקודה שבה אני יכול להתחבר ללקוח ברמה האישית ביותר?
עם הזמן גיליתי שבדרך הזו לא רק שהלקוחות שלי היו מרוצים יותר, אלא גם אני מצאתי דרך להכיל בתוכי חלק גדול יותר מכל פרויקט. יום יבוא והקיץ יחלוף… אך מהרגעים הללו שאנו מכניסים לנשמת העיצוב יש ערך שלא ניתן לתמלל אותו במספרים או בנתונים.
למפתחי האתרים שם בחוץ - אל תשכחו תמיד לצאת מהמעטפת החשוכה של המסך ולהיכנס לעולם האנושי שסביבכם!
