מי לא אוהב את התחושה הזו כשעושים את הצעד הראשון לתוך בית קפה? ריח של פולי קפה טחונים, מוזיקה מתנגנת ברקע ואנשים שמדברים בעונג סביב לשולחנות. בשבוע שעבר מצאתי את עצמי באחד מבתי הקפה האהובים עליי בתל אביב, מקום שנראה כאילו הזמן עמד בו מלכת.
ישבתי ליד חלון גדול, והצפייה ברחוב הייתה כמעט מרגשת. אנשים שחלפו יכולים להעביר סיפור שלם עם כל חיוך או הבעה. אני זוכר שפגשתי שם חברה מהעבר-לא ראיתי אותה שנים רבות. השיחות שלנו נפתחו מהמקום שבו הפסקנו; התרגשנו לגלות איך החיים טומנים בחובם הפתעות בלתי צפויות.
ליד השולחן שלנו היה אדם שומר מסורת שהזמין תה עם נענע במקום קפה. העיניים שלו נעצו ממעמקי הנפש; אפשר היה לראות שהוא מוצא בנאה בזמן הזה הרבה יותר מעונג חומרי. הוא פשוט ישב להקשיב למוזיקה וליהנות מהרגע, ואני חשבתי על זה: לפעמים אנחנו עסוקים מדי בהמולה ובמרוץ היומיומי ושוכחים לעצור ולטעם את החיים כמו כוס אספרסו איכותית-במציאות החזקה שלה.
אם אתם רוצים טיפ קטן שאני למדתי לאורך השנים - אל תלכו לבית קפה רק כדי לשתות משהו ולצאת מיד אחרי זה. תכניסו רגעים קטנים של התבודדות או שיחה עמוקה למסגרת הזו; תראו איזו דרך זו יכולה להיות לחזור אל עצמכם וגם לגשר על מרחקים עם אחרים.
אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לבית קפה, קחו נשימה עמוקה לפני שאתם מזמינים וקצת זמן להתענג על הרגע. אהבה נמצאת בכוס שלכם ובאנשים שסביבכם-רק צריך לדעת לראות אותה.