לפני כמה חודשים החלטתי לעזוב את הדירה שלי, דירת הסטודנטים הקטנה שהפכה לבית. כמו בכל תהליך שינוי, התחושות היו מעורבות - פרידה מגעגועים וכמובן גם התרגשות מהמקום החדש. החלק הכי מפחיד? ההובלה.
התקשרתי לחברת הובלות אחרי שקיבלתי המלצות מחברים. ביום המיועד הגיעו שני מובילים עם חיוכים רחבים ונכונים לכל משימה. הם לא רק סחבו רהיטים כבדים וארגזים; הם הביאו איתם רוח טובה ושיחות קלילות שהפכו את היום הזה למשהו אחר.
במהלך ההובלה, כשעמדנו מול הספה הענקית שלי שלא נכנסה במעלית, גילו המובילים יצירתיות מדהימה שגרמה לי להבין שאין דבר כזה "בעייתי" - כל דבר הוא אתגר שצריך לפתור יחד. זה כאילו כולם בעסק הזה יודעים שגם לתוך בית חדש לוקחים חלק מהעולמות הישנים ומהנשמה שלנו.
לאורך כל ההליך נוכחתי עד כמה חשוב לבחור נכון. אם יש משהו שלמדתי משיחת חולין עם המוביל שמאוד ריגש אותי זה לדבר על איך רגישויות הן חלק בלתי נפרד מהמעבר הזה: "זה לא רק אוטו ומיקום," הוא אמר, "זה לב של מקום חדש."
ואם אני רוצה להשאיר לכם טיפ אחד קטן - אל תחכו לרגע האחרון כדי לארוז! זה עשוי לשדרג לכם את החוויה ולהפוך אותה לפשוטה יותר כשהכל יהיה מסודר מראש. מעבר לזה, תנסו להביא עימכם קצת חוויות טובות ומוזיקה ששמרתם להקשיב בזמן אמת; זה יכול לעשות פלאים באווירה.
בסופו של דבר, זו הייתה לא סתם הובלה - זו הייתה הזדמנות להתחיל מחדש, לזכור ולבחור מחדש איזה זיכרונות לקחת ואיזה להשאיר מאחור. לצאת מתוך הקירות הכרים והלבישים דיברה למעני בהרבה יותר מציוד פיזי - היא לימדה אותי להפסיק לחשוש מהבלגן שבדרך ולצפות לטובל הפתעה שממתינה לי במקום החדש שאני הולך לקרוא לו 'בית'.