לפני כמה חודשים, באמצע יום גשום ואפור, הרכב שלי החליט שהוא לא ממש מתכוון להניע. ככה, סתם בלי שום אזהרה. אני זוכרת את התחושה: חוסר אונים ותחושת בדידות כשאני עומדת שם ליד הכביש, לבד עם כל התכניות שלי שבורחות לי מהידיים.
אחרי כמה שיחות טלפון למכרים שהתפתו לשתף אותי במוסכים האהובים שלהם, הגעתי ל"מוסך יוסי". זה היה מוסך קטן על יד הבית, כזה שנראה כמו מקום של חברים ולא עסק קר ומנוכר. נכנסתי פנימה והרגשתי ישר את השוני: ריח של שמן מעורבב עם קפה טרי עשה לי תחושה חמימה בלב.
יוסי בעצמו יצא אליי בחיוך רחב ומבט נעים בעיניים. במקום להתחיל להסביר לי על חלקים וטכנולוגיה שלא הבנתי בהם דבר, הוא שאל איך היום שלי עובר ומה איתי לפני שהוא מסתכל על הרכב. אחרי כמה דקות שיחה נינוחה ונעימה נדמה היה כאילו אנחנו מכירים המון זמן.
לאחר שהוא הצליח להפעיל את הרכב (כן! זה רק היה סוללה חלשה), הוא אמר משפט שהדהד בי במשך כל הדרך הביתה: "משחק החיים מלא בבלגנים - אבל בסוף תמיד יש פתרון." הקטנות שלו הצליחו להזכיר לי שלא בכל אתר שירות צריך לנשום אוויר כבד ורציני - לפעמים אפשר למצוא גם רגעים של קשר אנושי אמיתי.
מאז אני חוזרת אליו באופן קבוע לכל טיפול ושירות שאני צריכה. הפעם כשאני נכנסת למוסך זה כבר מרגיש כמו ביקור אצל חבר טוב ולא כזו מטלה משעממת שכבר הייתי רוצה לגמור ממנה מהר. אם אתם מחפשים מוסך אמין שבו דואגים לכם באמת - תנו צ'אנס למקומות קטנים כאלה; הם יודעים לתת יותר ממה שאתם מצפים ולפעמים פשוט יספרו לכם סיפור שיעזור לכם לחייך בדרך הביתה.
ואל תשכחו - מאחורי כל מנוע יש אדם שמחפש להבין אותנו מעבר למסמרים וחלקים…