אחרי שנים רבות של רכב אמין, גיליתי את הסכנה שבשגרת החיים. ההוא המנוע שלי, למי שלא מכיר - מדובר במשהו כמעט מופלא שיכול להתחיל לעבוד בבוקר ואז בסופת גשמים פתאומית סתם להחליט שהוא לא הולך לשום מקום. זה בדיוק מה שקרה לי ביום שני האחרון.
בצהריים, אחרי פגישה שהייתה קשורה לכל מה שקשור לדברים ברומו של עולם, התחלתי לנסוע הביתה. כשלפתע: בום! הרכב מתחיל לרעוד כאילו מישהו נעל אותו על טילים דרמטיים במיוחד. עצרתי בצד הדרך עם מעט מאוד תגובות בשמיים וצביקה - המכונאי הוותיק שלי, שמנהל מוסך קטן בפינה היישוב.
כשהגעתי אליו הוא כבר חיכה לי עם חיוך רחב ואמר "חבר'ה מה כל כך מסובך? תעזור לרכב שלך כמו שהוא עוזר לך כל יום". נו, איזו הקלה שהבנאדם מבין אותי גם בלי לדבר יותר מדי. צביקה לקח אותי לסיבוב סביב המכונית והתחלנו לבדוק יחד את העניינים.
"התפיסה הראשונה היא להבין שזה לא אסון", הוא אמר לי תוך כדי בדיקות זריזות. אני זוכר שהתרגשתי לשמוע את האופטימיות שלו; הרגשתי שאם צביקה חושב שאני יכול להציל את המצב - אז למה לא? מהר מאוד מצאנו בעיה פשוטה יחסית: רק מחסור בשמן מנוע.
למדתי ממנו שלא הכל חייב להיות מורכב בחיים ובטח לא כשמדובר באוטומט שמתמודד עם נסיעות יומיומיות שלנו. לאחר תיקון קצרצר (והמון בדיחות על רוכבי אופניים) יצאתי משם מרגיש מתוח ויסודי יותר לגבי התחזוקה של הרכב וגם לגבי התחזוקה שלי ושל נפשי באופן כללי.
אז אם יש לכם מוסך קטן ושירות אישי כזה שכמו משפחה - אל תהססו לחבק אותם ולתמוך בהם! לפעמים טוב לגמור טיפול נכון ובצורה נכונה לפני שהמצבים יוצאים מכלל שליטה - בכל תחום בחיינו.