אני זוכרת את הביקור אצל רופא המשפחה שלי לפני כמה חודשים. לא הייתה לי שום בעיה רפואית מיוחדת, פשוט הייתי צריכה בדיקות שגרתיות. כשהגעתי למרפאה, התיישבתי בחדר ההמתנה ואיזו תחושה חקקה בי - היא היתה מין סלט של Nervousness ו-Overthinking, מה שבטוח לא עוזר לחכות בתור.
כשהוא קרא בשמי ונכנסתי לחדרו, קרן אור הוצפה על פניי. היה לו חיוך רחב והעיניים שלו נהגו לדבר כמו ידיד ותיק שתמיד נמצא שם כשצריך אותו. אני בטוחה שהיו לו עשרות מטופלים באותו היום, אבל הוא הצליח לגרום לי להרגיש כאילו אני המרכז שלו באותו רגע.
התחלנו לדבר על כל הדברים: החיים שלי, העבודה שלי וגם האתגרים האישיים שאני מתמודדת איתם. הוא נתן לי עצות שלא רק קשורות לבריאות הפיזית אלא גם נפשית - כזה שיכול לתת לך טיפים לתפקוד טוב יותר ביום יום ולא רק גישה ממוקדת תסמינים.
המון אנשים נוטים לחשוב שרופא משפחה הוא די מרוחק או מסביר פנים במידה מוגבלת, אבל זה לא תמיד כך. השיחה הזו הז reminded me that behind כל פתק רפואי יש בן אדם ורצונות ותשוקות והתלבטויות וחששות - בדיוק כמונו.
אז מה לקחתי מהמפגש? חשוב לשמור על קשר עם הרופא שלנו לא רק ברגעים קשים אלא גם בשגרה. אם אתם מרגישים שיש משהו שמטריד אתכם - שאלו שאלות! אל תפחדו לשתף במחשבות ובדעות ואתגרים שאתם חווים. בסופו של דבר, הם שם בשביל לעזור לנו להיות גרסה טובה יותר של עצמנו.
אין כמו להבין שהבריאות שלנו היא כן בידיים שלנו ושצריך לפתח מערכת יחסים משמעותית עם אנשי המקצוע האלו בחיינו כדי שיהיה לנו מקום פתוח לדיאלוג ולהכוונה כשצריכים זאת יותר מכל. אז בפעם הבאה שאתם הולכים לרופא המשפחה שלכם - הקדישו קצת זמן לשיחה אמיתית ולשתף בכל הלב.