ביום חמישי האחרון, כשגשם שוטף ירד ברחובות תל אביב, מצאתי את עצמי תקוע בצד הדרך. אני לא זוכר אם זה היה הרעש של המנוע או ההרגשה הכבדה בלב כשהשלט "נכשל" נדלק לי מול העיניים; אבל אני יודע שהיו לי תוכניות להמשך הערב ופתאום כל מה שחשבתי עליו הפך להיות השאלה הגדולה: מה עושים עכשיו?
בלי לדעת בדיוק מה לעשות, התקשרתי לחבר שלי שמכיר את התחום הזה קצת יותר טוב ממני. הוא הסביר לי שזה הכי פשוט בעולם - מתקשרים לשירות גרירה והם באים לחלוף על פני דווקא כשהסערה בשיאה. כמה דקות אחרי הצעקות וצפצופי המכוניות, קיבלתי הודעה מהמוקדן המצטיין שהבטיח להגיע תוך רבע שעה.
ואכן, אחרי זמן קצר שמעתי את קול הגרר מתקרב כמו מזוודות בתחנת רכבת. החוויה כולה הייתה כמעט קסומה - אדם זר הופיע במרכז הליל בעיצומו של סופה כדי לעזור לי ולשחרר אותי מחוסר הוודאות הנוראי שבו הייתי משתרך.
לא ישנתי הרבה לילות עד אותו ערב ובמקום ללכת ישירות הביתה לאוכל החם שחיכיתי לו, רק חייכתי לנוכח האופן שבו אנשים זרים לפעמים מבטאים אנושיות במדינה שלנו שבשגרה נראית כל כך עמוסה ואטומה. בתהליך הקצר שהתרחש שם ליד הרכב המדובר גיליתי שסתימת מעבר הלילה עם פזמון פולקלורי יכולה לפתוח לבבות ולהתפרץ מתוך האדמה כאילו שום דבר לא קרה.
אז השבוע בואו נעצור ונעבור רגע על החיים עצמם: אנחנו לא תמיד יודעים מתי נצטרך עזרה או מישהו שאפשר לסמוך עליו דווקא ברגעים הלא נוחים הללו. טיפ קטן שלי - תאחזו בחיוביות ובאופטימיות כי החיים הם הרבה יותר מתלאות יומיומיות ויש גם אי שם אחריהן ימים טובים ומרתקים במיוחד.
ואל תשכחו! כאשר מגיע אליכם רחוב לחלץ אותכם אז זה בסדר לבקש עזרה וגם לשמור מרחק מאותו גשם שירד ביום חמישי הקרוב שלכם… 😉