לפני כמה ימים, בחרתי לצאת לסיבוב במרכז ת"א בשעת ערב מאוחרת. אחרי יום עמוס, כל מה שרציתי זה לאכול משהו טעים שידליק את החושים שלי. אני זוכר את הפעם הראשונה שחוויתי את הקסם של אוכל רחוב - זה היה בסיור עם חברים בירושלים. עמדנו ליד דוכן פלאפל קטן, והריח המטריף גרם לי להתמוגג רק משעשועי הסנדוויץ' שהכין שם בעל הדוכן.
כשהגעתי למקום שאני אוהב לשבת בו, ראיתי את השלט הגדול והמואר "פלאפל אלוף" והחלטתי לתת לעצמי פינוק. התיישבתי על כיסאות פלסטיק ירוקים ליד שולחן סמוך לרחוב, והתגלתה לפניי מנות פלאפל ממש טעימות - כדורי פלאפל פריכים במיוחד לצד סלט חריף רענן וטחינה אסלית.
בזמן שחיכיתי למנה שלי, ליקטתי ממסביב אנשים שונים ששוטפים בכניסה וביציאה: זוג צעירים מחזיקים ידיים ואוכלים שניצל בפיתה; ילד קטן משתעשע עם חצי מנת צ'יפס - כל אחד מהם נראה שמח ונלהב מהמזל שלו להתרכך מול הטעמים המשכרים האלה.
כשהמנה הגיעה סוף-סוף לשולחן שלי, פשוט עטפתי אותה בידיי בקלות והתחלתי לנשנש בתיאבון רב. שאני מתענג על כל שריטה בטעם - יש לנו פה כנראה יותר מסתם אוכל; זו בריחה קטנה מהשגרה והשילוב של אנשים ותדר הרחוב סביבי יצר תחושה שאין חשובה ממנה: היכולת לחיות כאן ועכשיו וליהנות מהרגע הפשוט הזה.
טיפ קטן לי ולכם - כשאתם יוצאים לאכול באותו מקום אהוב שלכם או אפילו בדוכן חדש שלא ניסיתם עדיין, תנו לעצמכם להרגיש מיוחד ביחד עם האוכל שאתם אוכלים. תשקפו גם את הקטע על ההתנסות עצמה ולא רק על הקינוחים שסביר שתאכלו בהמשך.
באופן אישי? אין דבר שמשמח אותי יותר מאשר לחוות שוב ושוב את ההפתעות שטומנת בחובה המסעדנות שלנו בישראל ורבים יסכימו איתי שזה לעולם לא נגמר…