לפני כחודשיים, ימים ספורים לפני יום ההולדת של הצעירה שלי, מצאתי את עצמי בארבע בבוקר עם עיניים עצומות, עטוף בשמיכה וגם במחשבות על הובלה. זה קרה אחרי שגרנו באותו מקום במשך שבע שנים. כמה זמן! כל פינה בבית הייתה מלאה בזיכרונות - מאורח חיים שנבנה בחום ואהבה.
לאחר שבחרתי חברת הובלות לאחר חיפושים אחר המלצות והתרשמות מהאתרים המפורסמים (כן, התחלתי להבין שזה לא כזה פשוט), הגיע היום המיוחל. ביום ההובלה אני זוכר איך כל ארגז שהועבר גרם לי להרגיש כמו ילד קטן שמפרק מחדש את הצעצועים האהובים עליו. בכל פעם שהגעתי למשהו מוכר, הלב שלי חייב הליכה של חזרה לעבר - לחוויות שצברנו שם.
המוביל היה אדם משכיל ומרשים בן שישים פלוס עם מסכת חיים רחבה וניסיון עשיר בהכל; נדמה שהשיחות שלנו הפכו אותי לתלמיד שלו לרגע. "תדע לך," הוא אמר בעיצומה של העברת הארון הכבד ביותר שהיה לנו, "לעטוף את החפצים שלך זה כאילו לעטוף זיכרונות". המשפט הזה ליווה אותי ברקע עד שסיימנו להעמיס הכל על המשאית.
ואכן, כשסידרנו את הדברים החדשים בדירה החדשה שלנו הבנתי שלא מדובר רק בפריטים פיזיים; היו אלו חיים חדשים שמתחילים לקום מולי בצורת ספה חדשה ושולחן אוכל שלא נכנס אף פעם לדירה הקודמת כי היא הייתה קטנה מדי. זו הזדמנות להתחלה מחודשת וכל פריט נתן לנו תחושה שאנחנו יוצרים לעצמנו מרחב חדש להתפתח בו.
וכך אני רוצה לשתף טיפ שאני מקווה שיהיה מועיל גם לכם - כשאתם מתכננים מעבר דירה או הובלה כלשהי, קחו רגע לחשוב על מה שאתם רוצים לקחת אתכם באמת ומה כדאי להשאיר מאחור. אל תהססו להתמסר לזיכרונות ולהרגיש לגמרי נוכחים בתהליך שהופך לנוסטלגיה ואתם מתמודדים עם הפרידה מהמקום שבו גדלתם ובניתם משפחה.
אז אם אתם בדרך להעביר תכולת דירה או לערוך צעד משמעותי בחייכם - זכרו לדבר עם הארגזים שלכם ולתת מקום לכל רגשות המעבר הללו בפנים שלכם. לפעמים הם מספרים סיפור הרבה יותר גדול מכפי שאפשר לדמיין בתמונה פשוטה של הבית החדש.
מאחל לכם הצלחות בכל פעולה שתבחרו לעשות!