אתמול קרה לי משהו שהזכיר לי כמה חשוב לדעת לפעמים לקחת צעד אחורה ולבקש עזרה. הייתי בדרכי לבית אחותי, אחרי יום ארוך בעבודה. השמש שוקעת, אני מתרגש לראות אותה ואת הילדים שלה, ומקווה שיש חנייה ליד הבית כמו תמיד. ואז זה קורה - הרכב מתחיל לגמגם ונעצר בצד הדרך.
כשהבנתי שאני לא מצליח להניע אותו שוב, ליבי שקוע במחשבות על איך תוך רגע אחד הכל יכול להתהפך. תחושת הייאוש התגנבה אליי. חיפשתי פתרונות באינטרנט, ודיברתי עם חברים דרך הטלפון; כולם מציעים לתקן לבד או לגרור למוסך הקרוב. אבל בדקות שהיו כאילו נשטף אותי הדאגה - מה אם ייקח שעות? מה אם אני תקוע כאן לבד?
ואז התקשרתי לשירות חילוץ גרר של חברה מקומית שפשוט הצילה את היום שלי. תוך עשרים דקות הגיעו אליי שני בחורים חייכנים עם טנדר גדול והתחושה היתה כמו פתח של תקווה בלב הסערה הזו. הם לא רק חילצו את הרכב שלי, אלא גם הצליחו להרגיע אותי לדבר איתם בדרך - סיפרו על עצמם ועל החיים שלהם.
התובנה הכי גדולה שיצאתי ממנה היא שכאב כזה הוא חלק מהחיים שלנו לפעמים ואי אפשר לעשות הכל לבד. יש לנו נטייה לחשוב שאנחנו יכולים להתמודד עם כל דבר ועומסים נופלים עלינו בלי סוף עד שזה פשוט נהיה יותר מדי קשה לקחת נשימה ולהירגע.
אז הנה טיפ קטן: כשאתם מוצאים את עצמכם הלחוצים ביותר ונתקעים במקום שבו אף אחד לא יכול לעזור לכם - קחו רגע לנשום, תנו לעצמכם רשות לבקש עזרה ותראו שאנשים סביבכם רוצים להיות שם עבורכם.
לאחר החילוץ ניסיתי לחייך ושמחתי שאני בדרך לראות משפחה שממתינה לי בקצה השני של הכביש במקום לדאוג לרכב שלי השבור בצד הדרך. בסוף הערב הזה הבנתי שבכל מצב אנחנו זקוקים לקשרים האנושיים שלנו, ובאותם רגעים שבהם אתם מרגישים בודדים מול האתגרים שלכם - תדעו שאתם לא חייבים להיות שם לבד.