עברתי דירה לפני שבועיים, וזה היה אחד הדברים המאתגרים שעשיתי בחיי. כשחושבים על הובלה, ישר עולה בראש התמונה של ארגזים מפוזרים, רהיטים נופלים ומשאית עמוסה. אבל יש משהו הרבה יותר עמוק במעבר הזה, ששווה לשתף.
במשך כמה חודשים אני חייתי בתחושה שצריך שינוי. הבית הקודם שלי היה מדבק בשגרה ובשעמום. כל בוקר כשהקמתי להתארגן לעבודה, הרגשתי כאילו אני ממתינה לתסריט שלא מתחיל. אז החלטתי באמת לקום ולעשות צעד אמיץ - לא רק למצוא מקום חדש אלא גם להתנסות במשהו שונה: אריזות עצמאיות.
תיבת קרטון אחרי תיבת קרטון הצלחתי להפריד בין הדברים שלי ולהחליט מה באמת חשוב לי ומה אפשר להשאיר מאחור. בתהליך הזה גיליתי כמה דברים מרגשים על עצמי - יש לי המון זיכרונות וחפצים שאין בהם שום ערך ממשי ואני פשוט שמרתי אותם כי הם "היו שם". פסל העץ שהכניס אור לבית כבר לא שייך למי שאני היום; למדתי להרפות.
יום ההובלה הגיע ודאגנו לכל הפרטים הקטנים: לוח זמני והרכב הגדול שנראה כמו הפסנתר שעליו עוד חלמתי לנגן פעם ולא הצלחתי (אולי בסיבוב הבא). המרחק בין הדירות היה קצר יחסית אבל הנסיעה הייתה בעומס רגשי בלתי נגמר - הכנסנו לרכב לא רק את הארגזים אלא גם תקוות חדשות ואפילו פחדים מתחדשים.
ואם כבר מדברים על פחדים - תוך כדי הפינוי יצא לי לדבר עם הסבלים המלווים אותי והופתעתי לגלות שכל אחד מהם עבר משבר כזה או אחר בעצמו בעקבות מעבר דירה. זה גרם לי להבין שאנחנו לא לבד באתגרים האלה; כולנו סוחבים את המשקל שלנו וכולנו מחפשים מקום שבו נוכל לנוח ולצמוח מחדש.
כשטבלנו בבדידות והתרגשו מהמקום החדש, אני ממליץ לכם לקחת איתכם פיסות חיים שאתם אוהבים ואף אם אתם נאלצים לוותר עליהן לפעמים - אל תשכחו שתמיד תוכלו לבנות שוב מסלול עם חוויות חדשות ומעשירות בדרך החדשה שלכם.
אז בפעם הבאה שאתם מתמודדים עם מעבר או שינוי בחיים שלכם, זכרו שזה יכול להיות הזדמנות מצוינת להתמודד עם עצמכם ולצמוח קצת יותר גבוה בכל המשמעות הזו של התחלה חדשה!