לפני מספר חודשים, כשעברתי לדירה החדשה שלי, המחשבה על ההובלה עצמה גרמה לי לתחושות מעורבות. לפחות ככה חשבתי בהתחלה. אני זוכר את הרגע שנעמדתי מול קירות הבית הקודם שלי, אלו שראו אותי גדל ושעיצבו לא רק את סביבתי, אלא גם חלק מהזהות שלי. הייתה שמחה גדולה לעזוב לחיים חדשים, אבל גם נוסטלגיה שלא נוכל להתעלם ממנה.
ביום ההובלה, הצוות הגיע בזמן (כאמור!) ובעיקר הפתיע אותי באדיבות ובמקצועיות שלהם. הם היו כל כך נחמדים והצליחו להפיג את הלחץ שהיה בי. כל פעם שהרגשתי שאולי זו טעות או שאני מתחרט על המעבר, אחד מהם היה מצליח להוציא אותי מהספקות עם חיוך חם וחיוניות מדבקת.
בין הארגזים שעודדו אותנו לחייך ולא לשקוע בדיכאון של פרידה מהבית הקודם ניתן למצוא אוצרות קטנים ששמרתי איתי במשך שנים - תמונות ישנות משפחתיות וספרים מלאי זיכרונות שבכל עמוד מעלה חיוך או דמעה. בדיוק אז הבנתי: מעבר דירה הוא לא רק פיזי; הוא סוג של טקס שמסמן מחדש את התחייבויותינו לעצמנו ולחיים שאנחנו רוצים לבנות.
לאורך היום התפנתי לחשוב על חומר למחשבה שכל אחד צריך לזכור לפני שהוא עובר: זה נכון שכמו בחיים עצמם - דברים הולכים ואומרים לנו "שלום". היפרדות יכולה להיות קשה לפעמים, אבל היא גם הזדמנות להתחיל משהו חדש ומרענן.
ואם יש לי טיפ למי שעומד בפני מעבר? אל תהססו לבקש עזרה! אם אתם במערכת בת זוגית או חברית - תציעו להם להגיע ביום הגדול הזה ות הכינו קפה ועוגיות כדי להזרים ביחד מעט רוח טובה בין האריזות והפורקן. וכשתגיע הדקה שבה עומדים סוף סוף מול הדלת של המקום החדש שלכם... תחזיקו חזק ותפתחו אותה בלב פתוח!
מעבר לדירה יכול לקחת רגעים יהודיים אמיתיים שלא תשכחו זמן רב אחר כך. ניווטו נכון בכאב וברגש ותרגישו איך אתם חוזרים לעצמכם דרך החפצים שצברתם וציון הדרך החדש שיוצא לדרך בפניכם!