נדמה לי שעברו כבר שנים מאז עברתי דירה לראשונה, אבל הזיכרון של אותו יום לא עוזב אותי. חיפשתי את המקום שלי, את הבית שבו אוכל להרגיש באמת בבית. אחרי הרבה התלבטויות, מצאתי דירה קטנה ומקסימה עם מרפסת הפוכה לרחוב שקט.
ביום ההובלה, הצלחתי לשכנע כמה חברים טובים לעזור לי – ולתאם הובלה של חברה מקצועית למקרה שאצטרך תמיכה נוספת. כשהייתי בחנות והזמנתי את השירות, חשבתי שהכל יהיה די פשוט: אוטו גדול יגיע, יסחוב את הדברים ושלום שלום.
כשהגיע היום המיוחל, התחילו הצרות. החברים הגיעו עם חיוכים ורצון טוב אבל כשנכנסנו לדירה הישנה שלי והתחלנו לארוז דברים – גיליתי עד כמה השקעתי לאורך השנים בכל פריט ופריט שהיה בי. כל ספר תפס מקום בלב שלי; כל מסגרת מתכתית הייתה סיפור בפני עצמו.
אנחנו מתחילים לסחוב ולהתקדם ובכל פעם אני מוצא עוד משהו ששייך לעבר שלי – בגיל הנכון או בחיים הנכונים לפעמים זה עורר געגוע מה... בכיתי על זיכרונות שלא תמיד רציתי להסתיר מבני אדם שאוהבים אותי שהיו עדים לזה.
בסופו של דבר הצלחנו להעביר הכול במעט יותר זמן ממה שתכננו. לצערי או לשמחתי גם קיבלנו "הפתעה" בדמות רהיט קטן שבור בדרך (לא מאושר!). אבל אז בדיוק ראיתי איך כולם צוחקים יחד ומדברים על חיים משותפים בהמשך הדרך – שעל אף הקושי הגדול בתהליך הזה יש קסם בלעבור במקום חדש ולהתחיל הכל מהתחלה.
אז אם אני יכול לתת טיפ מכל הסיפור הזה? אל תמעיטו בערך התמיכה שיש לכם מבחוץ בזמן מעבר דירה. חברים הם המשפחה שבחרנו לעצמנו, והשיחות שבעקבות הה搬 בריאות נפשית לכל אחד ואחד מאיתנו שנמצא בשינוי כזה גדול בחיים!
ויודעים מה? הדירה החדשה נכנסה לי ישר ללב - וכשאני חושבת על התקופה הזו עכשיו מזמן שהתרגלתי להריח ניחוחות חדשים שוב שם זה חזק מעולם אחרישן רגשי אמיץ נוסף גס לחלוטין!
אתם יודעים למה? כי אפשר להתחיל מחדש בכל רגע!