לא מזמן עברתי דירה. זה היה אחד הרגעים הכי מעורבים שרציתי להתרגש מהם, אבל גם לחוש את כל העצב שמגיע יחד עם המעבר. חברים אמרו לי שעליי לשמור על פרופורציות, שאני לא חייב לקחת את זה קשה. אבל איך אפשר? כל קרטון שנסגר, כל חבילה שנעטפה, העלתה בי memories מכל מיני רגעים ששמרתי בבית הזה.
למעשה, התחיל הכל ביום שבו החלטתי לפנות מקום ולארגן דברים לקראת הובלה. אני זוכרת שהתחלתי לפתוח מגירות ישנות ומצאתי שם תמונות של חופשות משפחתיות, כרטיסי ברכה מילדות וגם כמה מזכרות משטות שעשינו החברים מהמקום הקודם בו גרנו. פתאום הכאב והעונג התמזגו להם למשהו חדש - תודעה עוצמתית של סגירה ותחילת פרק חדש בחיים.
באופן טבעי התחלנו לארוז כבר שבוע לפני יום ההובלה. חשבתי שזה יהיה פשוט, אך ככל שקרב המועד הרגשתי שככל שאני אורזת יותר דברים - כך אני אוספת יותר רגשות. הטיפ הראשון שלי הוא להתחיל כמה שיותר מוקדם – ובסופו של דבר ניסיתי לסחוט ממני חיוך בכל רגע נתון תוך כדי האריזות האלה.
ביום ההובלה עצמו הגיעו שני מקצוענים שאמנם בטח רואים אלפי בתים בשנה ורק מחייכים בקור רוח ללקוחותיהם המתנסים בפרידה מהדברים עימם התרגלנו לחיות שנים רבות. הם הפעילו מנוף לדברים הכבדים ואת הלבבות שלנו שהתפזרו ברחבי הדירה השירות שלהם היה מסביר פנים מאוד.
יצא לי להגיד להם תודה על כך שהם הפכו יום רגשי לכזה שמשאיר טעם טוב בפה ולא נתקע בלב כאבן כבדה שלא מאפשרת לנו לזוז הלאה. ובעיקר הבנתי שאין צורך לחשוש משינויים; לפעמים צריך פשוט להציב רגל אחת קדימה ואז השנייה מצטרפת בקלות יחסית.
אז אם אתם נמצאים בצומת הזו של חיים חדשים או בהובלות קרובות אליכם… תשמרו את הזיכרונות, תכבדו את העבר ותדעו - היום החדש מתחיל באומץ!