לפני כמה שנים, כשעוד הייתי אובד לגמרי לגבי הדרך שלי, קיבלתי הזמנה לפתוח תערוכה קטנה עם העבודות שלי. הייתי מלא בציפייה ובחרדות באותה תקופה. לא רק שהחשש מחשיפה היה גדול, אלא גם השאלה המהותית: האם אמנות שלי באמת נוגעת במישהו?
כשהתכוונתי להכין את התערוכה, הבנתי שאני לא רוצה להציג רק עיצובים שנראים טוב. רציתי שהם ירגישו טוב גם. עברתי על העבודות שלי וחיפשתי את אלו שעסקו ברגשות – אהבה, פרידה, אובדן ושמחה. כל יצירה הייתה כמו פיסת זיכרון ממשי מחיי.
באותו יום שלפתע הגיע הקהל לתערוכתי הקטנה והצנועה, חוויתי רגע מאוד מיוחד: ראיתי אנשים עומדים מול אחת היצירות ונראה כאילו הם משקפים את הרגעים שחוו בעצמם. מישהי אחזה בדמעות בעיניים שלה כאשר היא הסתכלה על ציור ששיקף את כאבה מהפרידה האמתית שלה – זה היה מדהים ומפחיד בו זמנית.
למדתי שם שיעור חשוב: עיצוב הוא הרבה יותר מעוצמה גרפית או צבעוניות מגניבה; בסופו של דבר מדובר בהבעת רגשות ואפשרות להתחבר ללבבות של אנשים אחרים. היום אני תמיד משתדל להשקיע זמן במחשבה על מה שעומד מאחורי העבודה שלי ולא רק איך היא תיראה על מסך מחשב או פרסומת ברחוב.
אז טיפים? אל תהססו לצלול למעמקי הרגשות שלכם כשאתם יוצרים! תנו לכל צבע ולכל צורה לספר סיפור שהוא בדיוק שלכם. דרך זאת תוכלו למצוא חיבור אמיתי לקהל שלכם ובעיקר - להביא לשיח עמוק משמעותי ואוהב בעולם שמזמן התחיל להיות שטחי מדי.
ואולי הכי חשוב: אל תפחדו להסביר מה אתם מרגישים בזמן שאתם מציירים או מעצבים משהו חדש – זו המתנה האמיתית שתשתפו עם העולם ומשם הכל מתחיל!