בסוף, זה שולי, לא?

עייף. חצי שעה מול המראה, עדיין לא מרוצה. אני לא מבין איך כל כך הרבה אנשים משקיעים זמן וכסף בקוסמטיקה. בסוף, זה שולי, לא? אני יודע שאנשים רוצים להיראות טוב, אבל לי זה מרגיש כמו מירוץ שבלי סוף. כל הטיפים האלה על קרמים, שמפואים או פרוצדורות הכל מתחיל להיראות לי כמו שטות.

ואז אני חושב, אולי זה בכלל לא עניין של קוסמטיקה אלא של ביטחון. האם אני צריך את כל זה כדי להרגיש טוב עם עצמי? בבוקר, כשאני קם, זה אני, לא משנה מה יש על הפנים. אני יודע שאני לא היחיד שמרגיש ככה. המרדף אחרי מושלמות לעיתים נראה מיותר. מצד שני, אולי יש בזה גם משהו מכשף, כשמישהו מצליח לשנות את המראה שלו ולצאת עם תחושת בטחון חדשה.

אבל השאלה אם זה שווה את המאמץ והכסף עדיין רודפת אותי. הלילה הזה רק מוסיף עוד שכבות של ספקות.