האם זה הפך לסוג של נוסטלגיה?

לילה. מתיישב על הספה עם כוס תה, ומתחיל לחשוב על רופאי משפחה. אני מתעכב על זה כי יש לי אחד שאני ממש אוהבת, ומדי פעם אני תוהה אם באמת יש מקום כזה ברפואה היום. לא יודע, זה מוזר. מצד אחד, הוא כל כך מבין ומקצועי, תמיד מקשיב לי כשאני מתאר את הבעיות שלי כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם. מצד שני, יש כל כך הרבה התמחויות ורופאים מיוחדים היום, לפעמים אני מרגיש שדרוש לי יותר מעצה מ"איש משפחה".

האם זה הפך לסוג של נוסטלגיה? אולי פעם היה יותר משמעותי להיות רופא משפחה, כשלא היו את כל הכלים והבירורים המתקדמים שיש היום. מצד שני, האם אני באמת יכול להסתפק באדם אחד לכל הבעיות שלי? או שבאמת הוא מבין אותי יותר טוב מכל רופא אחר?

ואולי זה בסוף על הקשר, על האמונה במישהו שדואג לך, לא משנה מה הוא לומד או לא. תוהה אם זה יישאר ככה בעתיד או שיום אחד פשוט נגיע למצב שבו כל אחד יתמחה בכל דבר, ולא יהיה מקום לרופאי משפחה כמו פעם.