הייתי היום בהובלה של חבר, ובזמן שעמדתי במעלית עם קופסאות כבדות, חשבתי?

הייתי היום בהובלה של חבר, ובזמן שעמדתי במעלית עם קופסאות כבדות, חשבתי על כל העניין הזה של לעבור דירה. זה תמיד מרגיש כמו ריטואל: לארוז את כל הדברים, לזרוק חלק ממה שלא צריך, ולמצוא מקום חדש. זה כמו לשים קו פרשת מים בחיים, לעזוב מקום שבו היו המון זיכרונות, ולהתחיל פרק חדש. אני תוהה אם זה תמיד עלול להיות ככה, או שיש אנשים שמרגישים שזה רק טכני. אני אישית תמיד מתרגש מהשינוי, אבל באותו זמן גם מפחד. איזה עורק זה, ההובלות האלו. כל קופסה נושאת סיפור, ובסוף מגיעים למקום חדש, לא ברור אם הוא באמת חדש או אם הוא פשוט מקום שבו אפשר להניח את כל העבר.