י, יש גם את הרגעים האלה של שאלות את עצמך האם היה לי איזה סימן מקדים שלא שמתי לב אליו?

חזרתי עכשיו מהשירות, והאמת שאני די עייף. בדרך חזרתי מהבסיס, הרכב שלי החליט לשגע אותי ונקלעתי לסיטואציה שבה הייתי צריך להזמין גרר. זה תמיד מה שמכעיס כשאתה חושב שהיום התנהל כרגיל, פתאום זה מתפקשש.

הגרר הגיע בסביבות אחת בלילה, והנה אני מתלבט אם זה באמת היה כל כך לא נעים או שאולי יש בזה צדדים חיוביים. יש משהו במצב הזה שגורם לך להרגיש נורא קטן, מול כל מה שיכל להתרחש בדרך. מצד שני, יש גם את הרגעים האלה של שאלות את עצמך האם היה לי איזה סימן מקדים שלא שמתי לב אליו? אולי איזו תחושת בטן שניסתה למנוע ממני להגיע לשם?

לא יודע, זה גרם לי לחשוב על כל מיני דברים. אולי הפסקה הזאת מהשגרה היא הזדמנות לחשוב על הדברים החשובים באמת, כמו משפחה, חברים, דברים שלא תמיד מתעסקים בהם כשכולם עסוקים בלרדוף אחרי היום-יום. ככה, עם הרכב על הגרר, הרגשתי כאילו קיבלתי סיבה לעצור רגע ולהתעכב על מה שחשוב. אז יכול להיות שהגרר הזה, במקום להיות מטרד, היה בעצם סוג של מתנה?