אולי גם להם יש סיפור לספר?

הייתי בלילה הזה, אחרי יום ארוך, מחכה למונית. כל כך התעייפתי מכל מה שעברתי, והייתי רק רוצה להגיע הביתה, לשתות כוס תה ולנוח. אני מתלבטת אם אני צריכה להזמין מונית או פשוט לעצור אחת ברחוב. מצד אחד, להזמין זו הרבה יותר נוחה, אבל מצד שני, יש משהו מיוחד בלראות את המונית מתקרבת אליי, כמו איזו תקווה קטנה.

ושוב, אני תוהה מה קורה עם נהגים בלילה הזה. אולי גם להם יש סיפור לספר? אולי הם בדיוק כמו שאני מרגישה, מתעייפים מהכבישים ומהלקוחות. אני יודעת שהמונית תגיע, אבל כל המתנה הזאת גורמת לי לחשוב על כל הדברים שקרו היום. על הפגישות, על האנשים שפגשתי, על הרגעים הקטנים שהייתי רוצה לשמור.

ואז מגיעה המונית, ואני עולה פנימה. אני נושמת עמוק, משאירה את היום מאחור. אבל בינתיים, אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על כל אחת ואחת שהייתי במהלך היום הזה. כמה פעמים נכון לי לבחור את המסלול שלי, את הדרך שלי, גם אם זה רק עד הבית?