אני זוכר את היום שחזרתי הביתה אחרי יום עבודה רגיל לגמרי, והטלפון שלי רטט עם הודעת וואטסאפ מהאישה שלי. "מצאנו דירה! צריך לתכנן הובלה", היא כתבה. הלב לקח עוד נשימה לפני שהבנתי מה באמת מחכה לנו.
ההתרגשות הייתה בשמיים - דירה חדשה, התחלה חדשה, מקום לגדול בו יחד. אבל מהר מאוד הציפו אותי גם החששות: להעמיס תכולת חיים שלמה על משאית אחת? איך נעשה את זה? ובכן, מצאנו חברת הובלות מקומית שבדיוק קיבלה ביקורות טובות בפייסבוק. החלטנו ללכת על זה.
ביום ההובלה נפתחו השמים עם גשם קשוח שיחד עם האווירה הנרגשת יצר תחושה של חורף באמצע האביב. שני המובילים הגיעו בזמן, שמחים וחייכנים למרות מזג האוויר. הם לא רק העבירו את הדברים שלנו - הם כאילו העבירו משהו הרבה יותר עמוק; חלומות ומאוויים לעתיד.
באמצע העבודה, אחד מהם עצר לרגע ונשאל אותו אם הוא עושה זאת זמן רב. הוא ענה כי זו עבודתו השנייה שהוא אוהב לעשות ויש לו מרץ כמו בגיל 20 כי הוא מחליף אנרגיות בכל מעבר שהוא עושה. הפעם בעצם לא היה מדובר פשוט בעבודה עבורם אלא במשהו כמעט יצירתי; קשרים בין אנשים לביתיהם החדשים.
לבסוף כשהגענו לדירה החדשה ופתחנו את הדלת, התרגשתי לראות אותה ריקה לחלוטין - רק הקירות שסיפרו כל כך הרבה סיפורים עד עכשיו שנפגשו בחליפות חדשות כאלו של צבע טרי וריח חדש לגמרי.
כל שנותר היה להרכיב מחדש את מה שפ dismantled מתוך הזכרונות שלנו - ספות בסלון ואומנות על הקירות - ולזכור לאורך כל הדרך שזה ממש כמו החיים עצמם; צריך לבחור באנשים הנכונים (לא תמיד אתה יודע מי הם) ולהאמין שתמיד יש פינה חדשה להתיישב בה,
אז אם אתם מתכננים מעבר בקרוב, אל תשכחו לקחת נשימה גדולה תוך כדי ולזכור שההתעסקות הפיזית היא חלק קטן מהחוויה הגדולה הזו שאנחנו קוראים לה 'בית'. ואם אפשר למצוא אהבה קטנה ויכולת ליהנות בכאב מנוגד למעבר הזה - אז עשינו צעד קדימה אמיתי בלבבות שלנו.
ובהצלחה לכולם בדרך שלכם!
ואז על