לפני כמה שנים, כשהתחלתי לעסוק בעיצוב גרפי, הייתי בטוח שזה יהיה פשוט - צבעים, גופנים ופריסות. מיהרתי לחשוב שאני אצור יצירות מדהימות ואשפוט את עצמי לפי התוצרים הסופיים. אך מהר מאוד הבנתי שמדובר בהרבה יותר מזה.
בדיוק כמו שרבים מכם חווים, גם אני שנאתי לתחומים שבהם אני מרגיש חסר ביטחון. פעם אחת ניסיתי ליצור עיצוב לסטארט-אפ חברי שהתמקד במוצר אורגני חדש. לקחתי על עצמי את המנהיגות העיצובית וביקשתי משוב מהקולגות שלי. אבל אז קיבלתי תגובות שהיו לי קשה לספוג - "זה לא מתאים", "זה נראה מיושן" ועוד משפטים שסיבכו אותי בדמעות כמעט.
אבל משהו בי השתנה כשישבתי עם כוס תה חם בלילה חשוך והתחלתי לדמיין מה באמת חשוב בעיצוב הזה. נכנסו לי לראש הכוונות שלנו: העברת מסר של פשטות ורוגע בעולם רווי רעש ויזואלי. החלטתי לשכוח לרגע מהכללים ומהציפיות והתחלתי לעבוד מתוך הלב שלי.
יום לאחר מכן הצגנו את הגרסה החדשה ששילבה מינימליזם עם אלמנטים עוצמתיים שמהם אנשים יכולים להתייחס למוצר ברגש ובאמון - הרעיון היה להעניק להם תחושת שייכות ולאפשר להם לחוות את המוצר בצורה אחרת לגמרי.
אני זוכר שבאותו רגע מתח כזה עבר בי - פתאום הבנתי שעיצוב הוא הרבה יותר מאוסף של צורות וצבעים; זה סיפור שאנחנו מספרים לכל מי שמתמודד עם העולם המסובך הזה סביבנו.
אז הנה טיפ אישי: כשאתם יושבים מול המחשב ומנסים להבין למה עבודה שלכם לא מצליחה לרגש או למשוך תשומת לב - פשוט תפסיקו! פנו לעצמכם זמן לחשוב ולהרגיש לפני שאתם יוצאים לעצב מחדש. תזכרו שהעיצובים שלכם הם ביטוי של הייחודיות שלכם ושל החוויות שאתם מביאים לכל פרויקט!
אל תשכחו שגם טעויות הן חלק מהתהליך הזה ואם אתם מוצאים ערך ביצירה מתוך כאב ועייפות אתם בדרך הנכונה להוציא משהו מעמקי ואנושי!
ואז על