יש רגעים בחיים שבהם אתה פשוט לא יודע מה יכול לצפות לך מעבר לפינה. לפני כמה שבועות, הייתי באמצע התארגנות למעבר דירה. כל החפצים נארזו, הילדים היו נרגשים (או מפוחדים) והלב שלי היה מתמלא בערבוביה של תהיות ושאלות על איך יעבור היום הגדול.
ביום ההובלה החלטתי לקחת את העניינים לידיים ואפילו הכנתי סנדוויצ'ים ונשנושים כדי שהסבלים לא יתייבשו בדרך. אני זוכר שעמדתי מחוץ לדלת עם כוס קפה ביד, ממתין לסבלים באותו הלבן המאובן של הבוקר. לפתע, המחשבות התחילו לזרום: "האם הזמנתי מספיק מקום למשפחה שלנו בדירה החדשה?", "איך הילדים יקבלו את השינוי?" ו"החבר'ה מההובלה באמת יגיעו בזמן?"
כשהן סוף סוף הגיעו עם המשאית, הכל השתנה. הסבלים היו כמו מסעיר בלונים צבעוניים ביום הולדת - הם נכנסו לבית בלבוש מזהיר ובחיוך רחב שפשט לי את הדאגות או לפחות הוריד אותן דרגה או שתיים. הם עבדו במרץ ועם חיוכים, והתחלנו לשוחח על החיים שלהם. הם סיפרו לי על המעברים שהם עברו במהלך האנשים שמכשולים באים לרגעי רגישות ואז נהפכים לצחוקים טובים.
באמצע העברת הארגזים נתקלתי לבסוף בארון ישן belonging to my grandmother אליו הוטלו אין-ספור זיכרונות מתקופות שונות בחיי. זה הייתה בעצם שהוא די חלוד וישן אבל מופיע עליו כל כך הרבה אהבה והיסטוריה שעשתה אותו לכל כך מיוחד עבורי.
כאשר אחד הסבלים ראה אותי מתבלט לגבי האם לזרוק אותו או להעביר אותו לדירה החדשה, הוא חייך ואמר: "תשמע אחי, דברים עם ערך רגשי אף פעם לא צריכים לעבור מהיד." המשפט הזה טלטל אותי; אולי הוא צודק? הרי יחסים אמיתיים ופיסות חיים ששייך לנו הן שמרכיבות אותנו כמכלול ושעשור אחר עשור אנחנו יוצרים משהו חדש מעוד פריט שנמצא בבית.
בסופו של יום הצלחתי לשמור על הארון ולהכניס אותו לדירה החדש ועל הדרך גם לקחתי לתשומת הלב שאפשר להסתכל על החיים דרך האופטימיות וליצור ממד חדש בכל הקשור למה שחשוב לנו באמת.
אז אם אתם בדרך למעבר דירה - אל תשכחו ליהנות מהרגע ורק תזכרו שכמה שאריזת הדברים יכולה להיות קשה ומייגעת לפעמים - אותה אריזה היא בסך הכל הזדמנות להתחיל פרק חדש בחיים שלכם!
ואז על