לפני כמה שנים, כשחיפשתי את הדרך שלי בעולם הזה, מצאתי את עצמי יושב מול המחשב בעבודה משרדית משעממת. יום אחרי יום עבדתי על דברים שלא ריגשו אותי והרגשתי שהיצירתיות שלי הולכת לאיבוד. באחד הימים, חבר טוב שלי, מעצב גרפי בעצמו, предложил לי לנסות ליצור משהו עם ידיי. הוא הכניס לי רעיון פשוט: "כל מה שאתה צריך זה להתחבר לרגש שלך".
התחלתי בתהליך מילוי הסקיצות הרגשיות שלי - תמונות של התנסויות אישיות שמביעות תחושות שונות: אהבה, כאב, שמחה ועצב. בהתחלה לא הייתי בטוח שאני יכול להעביר את כל זה לגרפיקות ומערכות צבעים. אבל ככל שציירתי יותר ויותר, גיליתי שהתהליך מזהה רמות עמוקות בתוך עצמי.
ואז הגיע רגע "המפץ": עיצבתי פוסטר לתערוכה מקומית על חופש הביטוי. השתמשתי בקווים גולמיים וצבעים נועזים שמבטאים את התחושה הזו של להיות חופשי לשתף בלי פחד - עולם שבו כל אחד יכול להביע את עצמו מבלי לחשוש מהדעות של אחרים. הכנסתו נתנה לי פרספקטיבה חדשה על העיצוב; הבנתי שמה שעומד מאחורי כל יצירה הוא בעצם סיפור אישי.
מאותו רגע החלטתי להקדיש זמן כל שבוע לעיצוב ללא מחויבויות - רק בשבילי ובשביל הנפש שלי. החוויה הזו פתחה בפניי שער לעולם חדש של יצירתיות ואפשרויות אינסופיות.
טיפ קטן ממני למי שמעוניין להתחיל: אל תחששו להשתמש ברגשות שלכם כבסיס לעבודות שלכם. חקרו מה מעניין אתכם באמת ותנו לזה לצאת החוצה בכל דרך שהיא; בין אם מדובר בלוגו קטן או בפוסטר עצום - בסוף הכל מתקשר לרגשות שלנו ולמה שאנחנו רוצים לומר לעולם.
אז בפעם הבאה שאתם מתיישבים לעצב משהו חדש - עשו לעצמכם טובה וחברו בין מי שאתם לבין הצורות והצבעים שעל המסך שלכם. תנו לעצמכם אוזן קשבת ולעולם יהיה הרבה יותר קל להבין ולחוות אותך דרך העבודות שלכם!
ואז על